אני חושבת עכשיו , בספק אם את מרגישה אותו
סימני השאלה באים לתוכי ומספרים שאולי את לא מרגישה את הרעד
גם לך עצוב?
אני עצורה , עצורה מלתת ללב להרגיש
עצורה לתת לדמעות לטפטף על הלחי עד להרדמות מוחלטת
אני עצורה מלאהוב אותך!
יונת המודעות כבר בישרה לי שלא אוכל לראות אותך מחייכת
ושגשמי העצב שוב מביאים איתם חורף קר
אבל אני יודעת שאת שם! מסתתרת לך מהאור - ואני מושיטה את היד
ללטף
אך את נעלמת אל צילו של הפחד.
הייאוש חסר הגבולות שמכה בך כשהמרחק מבקר.
--------ואת שותקת
שותקת את השתיקה המצנמררת - זאת שרגע לפני עוד הייתה שלנו
מסתכלת בעיניים הגדולות שרואות מטושטש מהכאב.
את מכריזה את המשפט שכל כך לא רציתי לשמוע
ספק אם מישהו הקשיב פעם או שזה שוב אותו גלגל דיסקרטי שמכה
בגורל.
את ישנה עכשיו- אני מקווה שלא תפסת לי את המקום ליד הקיר.
המחשבות דומות אלו רק הפנים שמתחלפות להם עם עוד שינויי מזג
האוויר ,
ורק אנחנו יודעות- היחידות שיודעות את הסבל-
את החבל שמסרב להיקרע למרות שמשכנו כבר בכל החוטים.
זה מחניק - עמוק בפנים.אני מכניסה אצבע כדי להקיא את החופש.
אבל החופש מאחר לבוא , הוא אף פעם לא קפץ על ההזדמנות הוא לא
בעד קשרי ידידות.
בנוסף הוא גם מביא איתו את הצער והמועקה והם חוגגים אצלך בגוף.
מוזר לי שאצלך תמיד -שמח.
ממני, |
