עפיפון שלך
אני מחזיק.
מלופף בגשר
עליו כתוב:
"ברוכים הבאים".
טנק מזדחל
לו אני.
אני לו.
אני לא
מתמוטט גם
ברגע בו
הכל נופל
לי על
הראש,
ואם בדיוק
התכופפתי לרגע,
אולי לא
אדרוך שוב
נשק, או
על רגל,
אבל בהחלט
אוכל להתנחם
בשכל ישר,
ביד יציבה
ובכתף תמיכה
מרוסקת,
ואוכל לזמר
פיזמוני בזלת
בעודי שוכב
על מיטה
בבית החולים,
וגם לקרוא
לאח איגור
שיהפוך אותי
על הצד
בלחיצת כפתור.
את
עפיפונך שדהה
אתלה מעל
ראשי,
ובלבד שאזכור
אותי ואותך
כשם שהיינו
לפני שהכל
קרס