אנחנו, הילדים, לומדים מהגדולים
תחילה לקרוא, לכתוב,
אחר כך להרגיש, ולאהוב
אחר כך לדעת, ולחקור,
וגם להשוות, ולפתור.
תמיד הלכנו יחד, בעקבות המבוגרים
מהגן, אל הבית ספר, עם כל החברים
גדלנו וחווינו ככל שאר הילדים,
אבל שלא כמו כולם, אנחנו נעלה על מדים.
כשכל ילד אחר בעולם נשאר צעיר, ותמים
אנחנו נלחמים ומבצעים שפיכות דמים.
מילד שלמד להרגיש ולאהוב,
יהפוך הוא לחייל, שיילחם, ויארוב.
ילדות שלא נגמרת, נקטעה בטרם עת,
התמימות והטוהר שבילד, נעלמו והפכוהו כמת.
את מה שכבר קרה אין בידינו לשנות,
אך האם באמת ככה הכל אמור להיות?
בצבא, אתה לומד, ששאלות כאלה לא שואלים
כי אנחנו רק חיילים, במשחקם של הגדולים. |
