לצורך הכתיבה רשמתי "פאק" במקום fuck כדי לחסוך בעיות.

את "פאק" מצאתי בפארק השכונתי שלנו,
הוא היה פצוע ברגלו ורעב.
אספתי אותו לבייתי החם והצנוע ונתתי לו גביע אשל וכמה עצמות.
למחרת לקחתי את  "פאק" לויטרנר שיטפל בו ויחסן אותו .
עם הזמן "פאק" ואני התידדנו והפכנו לחברים כמו כל כלב ובעליו.
"פאק" היה נובח על אנשים זרים שהיו באים , טוב לפחות בהתחלה
אחר כך הוא כבר הבין שמדובר בחברים ומשפחה.
קשה לי לומר שהוא היה ממש בריא אחרי הטיפול המסור
שקיבל במרפאה, אבל זה היה בלתי נמנע.
כעבור חודש "פאק" שוב חלה,
הוא היה יושב שעות ליד הדלת ומילל בצורה מוזרה ביותר,
לכו תבינו כלבים.
חשבתי אולי הוא רצה לצאת לטייל לנשום אוויר ולעשות מה שכל
כלב עושה, מריח כלבות.
אבל לא, גם אחרי שיצאתי איתו הוא היה יושב ומילל.
קיבינימט "פאק" מה הבעייה שלך?! הייתי שואל, לא שהוא היה עונה
אבל...
בכל מקרה אחרי כמה ימים של בכי ויללות החלטתי שאני מתעלם
ממנו.
גם זה לא עזר לי כל כך.
התרחקנו אחד מהשני, זה היה כאילו הוא לא מכיר אותי, הוא התחיל

לנבוח עליי ולנסות לנשוך אותי.
בסוף ויתרתי ולקחתי אותו שוב לויטרנר , אולי הוא ימצא משהו.
כאב לי לראות אותו סובל בחדר הטיפולים, אבל לא הייתה ברירה,
ידעתי שמשהו לא בסדר עם "פאק" והחלטתי שצריך לטפל בו.
הויטרנר ביקש ממני לחכות בחדר ההמתנה עד שהוא יסיים את
הבדיקות.
זה אולי ישמע קצת מוגזם אבל רק אחרי 4 וחצי שעות יצא הויטרנר
מהחדר וניגש אליי
הוא שאל אותי עם קניתי או מצאתי את הכלב...
מיד עניתי שמצאתי אותו בפארק השכונתי, הויטרנר כנראה הבין את
פשר הבעייה של
"פאק" מיד כששמע איפה מצאתי אותו.
והוא הסביר לי שכנראה "פאק" עבר התעללות ע"י נרקומנים
מקומיים,
התעללות?נרקומנים?שאלתי ...והוספתי
"אתה רוצה לומר לי שהזיקו לו ...
כן סמים הוא קטע אותי וכנראה שהוא... איך אני הגדיר את זה
"התמכר"
ועכשיו בגלל שלקחת אותו תחת חסותך הוא נהיה עצבני כמו כל
נרקומן בשלבי גמילה.
המצב היה קשה, אבל לא קשה כמו שהוא עמד להיות.
חזרתי עם "פאק" הבייתה והשכבתי אותו לישון,
לפי עצת הויטרנר, סגרתי אותו במרפסת כביסה עד שהוא ירגיש יותר
טוב,
שמתי לו קערה עם מים נקיים שאותם החלפתי כל יום ואוכל
יבש(בונזו),
הימים עברו די קל כי רוב היום אני בעבודה, אבל הלילות היו
סיוט,
"פאק" היה עצבני, ואני אומר עצבני במילים עדינות לעומת איך
שהוא באמת הרגיש.
הוא שרט את הדלת, אכל את המיטה ושילשל בכל פינה.
כעבור חודש פתחתי את דלת המרפסת וראיתי אותו שוכב בשקט באיזו
פינה נקייה.
לקחתי אותו שוב למרפאה לבדיקות נוספות.
להגיד לכם ששוב נתבקשתי לחכות 5 שעות בחדר ההמתנה...
כן נתבקשתי.
אחרי 5 שעות קשות יצא הויטרנר ואמר לי בקול צרוד.
מצטער אדוני, עשינו ככל שיכולנו, הוא לא עמד בזה...
זהו?..הוא פשוט מת?...ככה סתם?
עזבתי את המרפאה והלכתי לקבור אותו.

(סיפור זה נכתב לזכרו של כל כלב עזוב).
כל קשר בין הסיפור למציאות מקרי בהחלט.
כל הזכויות שמורות היטב לאבי אסף "פאק" בע"מ.