כל חטאך הוא שהפסקת לאהוב אותי.
וזה החטא החמור מכולם.
זו הפרת הבטחה, שקר ואכזבה,
זה לגרום צער בכוונת תחילה.

כל חטאך הוא שהלכת.
למרות שנשבעת להישאר.
וחיסלת אהבה וערערת יציבות,
והכנסת לחיי עצבות.

וזה כואב לי אהוב יקר,
לעמוד בפתחה של שנה חדשה,
ולדעת שאתה רחוק ממני,
כמו שמיים ואדמה.

שנמוגה התקווה לחידוש הקשר,
שאתה אוחז כבר באחרת.
שאתה לא חושב עלי,
שאני כבר לא המועדפת.

וחשבתי שאתך יהיה שונה,
שלא תלך ממני.
ואתה נבהלת, ברחת,
שחקת בי וגזלת ממני,
את חומך, את מבט עינייך היפות
והימים חולפים ואיתם ההבטחות.

וכבר יותר מציאותית,
יודעת שלא תתדפק על דלתי,
ועדיין מחכה,
ועדיין רוצה אותך איתי.

ואולי זה נכון לעשות
לגמור כך יפה,
ומה עוזר לי היופי,
בלילה עצוב שכזה?

אז תחזור אלי,
אני מבקשת בשקט,
ואתה לא מחזיר תשובה
ואולי תשובתך היא כאן,
גלויה וברורה.

אתה חטאת לי כשהלכת,
אני חטאתי לאהבה.
ואולי בכל זאת?
לכבוד השנה החדשה?