יותר מידי זמן אני מחכה לך.
יותר מידי זמן אבד.
ואני כואבת מיום ליום,
מחפשת תשובות בנסתר.
אמרת שאתה אמיתי ונעלמת,
לא השארת סימן.
רק מחשבות סודיות בלילה.
דמעות אל הכר.
יותר מידי מחכה ואתה לא בא,
לא מגיע. מתעלם.
לפתע מפציע בחיי,
מבקש שוב להתקרב.
נמאס לי מהמשחק הזה.
ראשי מבולבל וליבי כואב.
עד מתי מסע ההתעללות הזאת?
חשבתי שאתה אוהב...
ידעתי שאתך זה זמני,
שצריך לנצל את הרגע,
הבטחתי לעצמי לא להתאהב,
להשאיר אותך "אורח".
אבל הלב לא מקשיב,
הוא בשלו, אוהב.
ולך לא מגיע אותי,
איבדת את זכותך,
כשהחלטת שאתה עוזב.
אז תניח לי,
אל תאהב ואל תישאר,
נמאס לי אתה שומע?!
אני לא רוצה יותר.
אל תצלצל אלי,
לא רוצה לשמוע אותך.
אם היית אוהב באמת,
היית מונע מבעדך.
היית מבין שאם אוהבים,
לא משחקים ברגשות,
שאת מי שרוצים להשאיר קרוב
לא "אוהבים מרחוק".
אל תדאג, יהיה טוב, אני בסדר,
תמיד קמה על שתי רגליי.
רק בבקשה, אם אינך אוהב,
אל תיגש אלי. |