(הוא מחייג להיא)
היא: הלו!
הוא: הי!
היא: הי!
הוא: מה נשמע?
היא: הכל בסדר...
(שתיקה)
ואיתך...מה נשמע?
הוא: (מחייך בהקלה) איתי... הכל בסדר.
היא: יופי.
הוא: כן.
(שתיקה)
היא: אז, נדבר מחר?
הוא: (לחוץ) לא!
היא: לא?
(שתיקה)
הוא: לא יודע...בבקשה אל תנתקי, אני רוצה עוד לדבר איתך.
היא: טוב, אז בוא נמשיך לדבר.
(שתיקה)
הוא: אז מה, הא?
היא: מה?
הוא: אז לא חושבת ככה?
היא: מה חושבת?
הוא: שככה...זאת אומרת, כן.
היא: איזה כן? על מה אתה מדבר?
הוא: מה זה משנה? אני מדבר, נכון? יש שיחה! אנחנו מדברים ביננו
על הא ועל דא והזמן עובר ביחד.
היא: אני לא מבינה מה אתה רוצה.
(שתיקה)
הוא: ואי פעם הבנת?
היא: תמיד דיברנו אחד עם השני על הכל...
הוא: עד שנגמרו לנו כבר המילים וכל משפט נעשה יותר צפוי מהשני.
היא: אז למה אתה מדבר איתי בכלל?
הוא: את כל מה שיש לי! אם לא אדבר איתך אשאר רק עם עצמי!
היא: אז כל הקשר שלנו הוא מחוסר ברירה?
הוא: לא!
היא: לא?
(שתיקה)
הוא: לא יודע...
היא: שום דבר לא היה אמיתי!
הוא: הכל היה אמיתי! היה אותי והיה אותך, שני אנשים שהם ביחד
ושום דבר לא יכול לגרום להם להיות לבד חוץ מהפחד להשאר לבד!
היא: ושום דבר לא יכול לגרום להם להישאר ביחד חוץ מהפחד להישאר
לבד!
הוא: לא!
היא: לא?
(שתיקה)
הוא: לא יודע...אני מאוד מבולבל עכשיו, כואב לי בחזה ואני מפחד
לאבד אותך.
היא: מפחד לאבד אותי בגלל מה?
(שתיקה)
הוא: בגלל שאני מפחד להישאר לבד, בסדר?! בגלל שאני רוצה להרגיש
שמישהו מקשיב למחשבות שלי! בגלל שאת צריכה אותי ואני צריך
אותך! זה מה שרצית לשמוע? לא יכולת פשוט להעמיד פנים שהכל
בסדר???
היא: אני מצידי הייתי שותקת, אתה דיברת כל הזמן...
הוא: פחדתי. פחדתי שאם לא אמלא את האוויר במילים, אז פתאום
בתוך השקט אפשר יהיה לשמוע את הזיוף ואאבד אותך. את זאת שלא
היית מוכנה להסתפק ב"אז מה, הא?"
היא: (בוכה)התחרטתי, אני מצטערת ואני מוכנה.
הוא: בואי נחזיר את הגלגל אחורה.
היא: בסדר.
(שתיקה)
הוא: אז מה, הא?
היא: כן, הא.
הוא: אה הא.
היא: יופי.
הוא: נהניתי לדבר איתך.
היא: גם אני איתך.
הוא: נדבר מחר?
היא: בטח...