נמאס לי שכל מה שאני כותבת הוא עליך
אבל אתה חלק כל כך גדול מהחיים שלי.
כמל מה שאני מציגה בפניך
את כל ולי, כל מה שאני
כאילו שלא אכפת לך בכלל
סתם עוד מילים שנזרקות לחלל.
ונמאס לי לכתוב
נמאס לי לומר
נמאס לי שזה רק מה שנשאר.
אני מניחה שעדיף כמעט מכלום
אני יודעת, זה הפוך
אבל גם אנחנו הפוכים, כי העולם כל כך אטום.
אני אשאר עם מה שיש,
רק תן לי קצת יותר.
לא רוצה להתייאש
ממש לא רוצה לוותר.
שולחת לך את אהבתי
ובקושי מקבלת בתמורה.
לקחת ממני את נשמתי,
נשארתי בשגרה אפורה.
שגרה של שקט, וצפייה מרחוק
שגרה של פחד, וכבר נמאס מלשתוק.
אהוב שלי
מתי כבר תבין
מקומך איתי
את ראשך אל תרכין
תסתכל לי בעיניים
אל תסיט מבטך
תקלוט כבר, טיפש
אני כל כולי שלך.