הכדורגל של שירן (משחק החיים)

שריקת הפתיחה מוצאת אותי לא מוכן
אומנם ערני, אך גם מאוד הססן.
התרגשות גדולה ודקות של גישושים  
מריח את הדשא, משתלט על העניינים.
מתחיל לפרוץ קדימה תוקף גלים גלים
קיבלתי אפילו פנדל, אבל אני לא מנצל מצבים.

עוד דקה למחצית
שאננות כה אופיינית,
טעות מביכה בהגנה
חטפתי גול מעבר לפינה.

לפני שנתיים יצאתי ל - 90 דקות מכריעות
זה המשחק של חיי
לא מצפה להנחות
לא מתכוון לוותר
או לחכות לזמן פציעות.

חוזרים מההפסקה אני הרבה יותר נחוש
תוקף, בועט מבקיע מרגיש כמו אלוף.
אבל משהו בי מרגיש שעוד תבוא הנפילה,
נלחם בכל הכוח אך שוב אותה הפינה.

שריקת הסיום מוצאת אותי שרוע על הקרקע
מרגיש שעשיתי הכל, נתתי את כולי,
אבל עכשיו נאלץ לחכות
ההכרעה לא בידיים (רגליים) שלי.

לפני שנתיים יצאתי ל - 90 דקות מכריעות
זה המשחק של חיי
לא מצפה להנחות
לא מתכוון לוותר
או לחכות לזמן פציעות.

בעוד דקה יבוא מישהו
את ידו יושיט לי
אם זאת תהיי את
אדע
שהפעם זכיתי!!!