לא ידע סוף,
אך לעולם לא ניצח
שיגעון רוחו לראות קצה,
בלדעת שטוב הוא אינו,
לא יידע סוף עד גבול יכולת נפשו,
ייצא הוא כאלוף בין רבים,
אך תהילה אין חפץ ואין רצה,
אלא כיבוש היכולת,
הנסיגה המתהוללת, שבו מתחוללת
כל פעם ופעם, עם בואו לתחילה.
לא יידע סוף, ולא שלווה
עד שהוא יהיה מעל כל אחד
וייקח אליו צמוד את הגאווה של
מכובש ושובר שיא, כי הוא
ורק הוא האחד שלא ישכח
זיכרונו יסופר לבאים,
ועל שמו יקראו ערים
תפארתו תהפוך לנושאים ולתחרויות
בין הבאים,
כי הוא בנפשו, מוקדשת רוחו
לניצחון שבין עצמו לסוף התחרותי.

(שירה  ישנה-שנגנזה)