נפתלי אוחנה / על מדרגות |
את עולה,
אני יורד.
מביט בך לשניה,
זוכר את אותו,
מבט של רגע.
עכשיו אחרי חצות,
חושב עלייך,
את לא עונה.
בתוך פס,
של קרן אור,
מביט בך,
ונזכר.
מה את היית?
מה את רצית?
למה אותי סחבת,
עד לכאן?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|