במרכז השממה באמצע לא כלום
עומד גן עדן של עץ אחד
רגשות בין עליו, אושר בו גלום
אך עדיין בודד, עומד הוא לבד

פירותיו אדומים, מלאים הם בדעת
ענפיו מוצקים, זקורים בגאון
סביבו אנשי חלם, אסור להם לדעת
מביטים בקנקן, מתגאים הם באון

הוא ארוך, מתפתל, וכולו אומר רוע
מפתה, חמקמק וקורא לה לבוא
רוצה לעצור, אך הלב אומר - "נוע"
משתדלת, מתאפקת, אך בסוף נוגסת בו

והטעם מתוק, מתפשט בגופה
כסם הוא מגיע אל תוך הלב
לפתע תשושה, מרגישה עייפה
תחושה רעה של לב אוהב
וכואב