New Stage - Go To Main Page

דנה קאופמן
/
הא ודא עם עצמה

את נוגעת בי
כן,אני מודעת.את נוגעת.
אבל לא.
זה לא הכל
את מותחת
אותי כגבעול
רק שלא אשבר
רק שלא אגמר
רק שאהיה חזקה
בשבילך עוד יותר

אני נוגעת
לא פוגעת
רק עוטפת
בלי לדעת
כמה רוגעת
יכלת אותי לדעת
לילה אחר לילה
אותי שומעת

בבקשה תהיי שם
אל תלכי משם
מהמקום ההוא
הנורא לאדם
המקום ההוא
שאיש לא יסבול
המקום ההוא
שנורא מהכל

את יודעת
לא נפתחת
לא פוגעת
את קורעת
לגזרים
אותי לגזרים
לחתיכות שעפות
רחוקות רחוקות
כה יפות
הן עפות
מתרחקות
מתאפסות
מציאות
שכזאת

אכזרית
בלעדית
שלך שלי שתינו יודעות
מודעות
לא פוגעות
רק נותנות
נפגשות
מתרחקות
מקוות

טיפות זולגות
מקוות
מתרצות
תוך כדי, מתרסקות
הן רוצות
אותן קרוב
הן יודעות ולכן מתרחקות
בלי לנסות
רק שותקות
מתרצות ויורדות
זולגות במורד
עצמות שפופות
הן נוגעות.לא נוגעות
דקות דקות
נוזלות נוזלות
קרות כל כך
הן לא יודעות
כמה לילות
הן מחכות
מזמן הספירות אינן עוקבות
הן לוקחות
מה שהן יודעות
בלי לחשוב
בלי דקויות

ויודעות

אל תלכי
רק תהיי
שם בסוף

כשאמות
כשאלך
סופית מהעולם הזה
ה-שיט
בבקשה אל תעלמי
תתפלאי לראות אותי
כך מולך
בלי שום ספק
מילה אחת
ואני הינך
איתך לעד
באמת רעד
כזה עמוק
חודר עצמות
חושף יישויות
בי.אחרות לי.
אין.עוד דמעות בי.
בבקשה רק תשארי בי
בתוכי
בליבי
בנשמתי
גם אם כיליון יספוג גופי
לא אכפת לי
העיקר שתהיי
בכל דרך שתבקשי
אדרוך
אחתוך
אשאף
אשרוף
אחרוך

שרידים
של מילים
אשתוק
(עבורך)
שעות
.

ימים
שלמים
אשקול
טעויות.

בלילות
של תהיות
אכתוב
למראות (שבורות)

כל מה
שלי ניתן
זו הבנה
של הברות
מבלי לבכות
ארצה רק ש
תהיי כזאת
פשוטה
חלקית
ניתנת להשלמה
(לא) פראית
תמימה
רצינית
בהירה
(לא) אכזרית

זה נורמלי
פשוט לא בא לי
שתשבי לי
בתוך הנשמה
תדליקי מדורה
ותחכי למי שבא
ותחכי
ותשאלי אם זה היה
לא זה לא
זה לא יהיה
זה לא שלך
תמיד אתהה
תמיד אבכה
בלילות שקטים
קרים קרים
בלי אף מילים
בלי נוזלים
שיזרמו על גבך
בלי טיפות
שיזלגו על גבך
בלי תלונות
טהו-רות
שיבכו
שתיקות נמחות

בהירות
צלילות
אין לי כבר כוח
אפילו למות

תפילות
טיפשות
מי כבר אמר לכן
ששווה לחיות

שריטות
אינן
אחרות
מ-
בשר ודם
הן כל מה ש-
מפריד
בין האחד ל-
יחיד.

אין כל
ואין כל בו
רק אם תרצו
הגדה שכזו
יושבים
כולם במעגל
סופרים
אחד אחד ומה המשקל
טעויות
מילים רעות
סטיות ו-
הזיות

אוכלים
סרטים בכמויות
מתפלאים,
למה אי אפשר לחיות
בכלל
מה עוד רצו ממני
וכבר
עוד תשמעו ממני

די נו
אני לא כאן כי בא לי
סתם כי
השאחטה הבאה של האוויר נמצאת תלויה בי
סתם כי
רציתי שתדעי
אני-
מכאן לעד ולעולם לא תשכחי
כאן מחכה שעוד יקום
עלייך
הבוקר שיאמר לך מה האושר ותדעי
ואז
אליי תבואי בזרועות שלופות מבעוד מועד
תרצי
אותי נוגעת בלי לדעת שכואב
ועוד
תחזיקי ולא לא תרצי אז לעזוב
כי אם
כן, אז מתי כבר נתראה
תמורת הכל

ארעב
אשכח כל שכאב
אבכה
אצרח בלי קול ובלי עונה

אסטה
אתרסק על המסלול
אזכה
אולי אותך לראות אולי בלי מנעול
את תהיי
כה משוחררת ושרויה
בכל כך
כל כך המון אהבה
הטוב ישפך לך
מבין העיניים שהיו כבויות
השלווה תרבו בך
כאילו היית שאריות זרוקות
את לא תדעי
דבר אחר מלמד האהבה
את לא תרצי
שאלך אף פעם כי זו רק מילה טובה
אין כאן
מקום עוד לדברים רעים
אין טעם
עוד למילים בלי אין משים
והנה את
נעלמת שוב מעבר לעיקול
הנה את הולכת שוב
עילעול אחר עילעול

יום אחר יום את מתגבשת
הנה את
הולכת מטפטפת ונעלמת
לא אני לא
לא אזכים לשחרר כי אין יותר
אין מה
שחשוב לי עליו לא לוותר
את אחרת
הכי זוהרת.בשבילי
את נהדרת
כזאת שלא תצליח להעלם מראשי

ילדה שלי
כמו שאמרתי ואחזור ואומר
אני כאן
ואת לא תעלמי לי בלי לומר
כי כך
כך קבעתי שיהיה
אני אדאג
ואת,עד שתביני שזהו זה

ואני,
יושבת כך בחושך עם עצמי
לבד.אני ואלף מחשבות בלבד.
ומי?
מי יודע איך יהיה סופי
מבחינתי
עדיף שכבר יגיע כי אין צורך אנושי
אין בי
דברים שעוד יועילו.שישנו.
אין כלום
קללות שעוד יופיעו.יעלמו.
סתם אם
מילים בלי טעם,דמעות בלי חן
את סקסית
תמיד אומר לך זאת ואתכוון
(ל-)
(אהבה)
אוהב אותך כי אין אחרת מלבדך או כן
מבטיחה
שלא אוכל עוד כך להתחנן.

שתיקה.
מבוכה שאין בה מילים תמימות
תפילה
רועשת.רק כזאת תוכל לחוות.
סליחה.ממי שלא אספיק לרצות
מילה.אחת ולא אחרת-

אוהבת עד כלות.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 30/11/06 13:50
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דנה קאופמן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה