באיוושת קדים ששוב חולפת
ומייבשת על פניי את שבילי המלח
כמו עכשיו...
וכשכל מילה אליי חודרת
ושוברת את לבי כמו נטיפים מקרח
בלב נכאב...


פתאום הכל נראה זהה
זה אתה שמשתקף בתווים זרים
המשאירים בי חותם...
לא להאמין שזה קורה
כשהזמן הופך את הימים לשנים
גלעד לשכול עולם...

אל  מול מימד אחד של חיוך נצחי
אלו עיניי ששוב מולך דומעות
אני זוכר,
ולבי קורא שמך...
זה אתה במימד נרחב של קיום נצחי
תחת רגבים ואותיות כתומות
אני זוכר,
יש לי שם חבר אמת,
יש לי שם אותך.