אני מודה. אני שמאלני , סכין בגב, סרטן בגוף האומה. אחותי
מזדיינת עם ערבים, אני שונא יהודים ובבחירות שמתי חד"ש. מה
לעשות? ככה אני. יפה נפש, קומוניסט מסריח.
זה לא שאני מאמין בכל מה שכתוב למעלה, פשוט מאז שאני מכיר את
עצמי קוראים לי כך. אז למה לא? זה אני.
מעצבן אותי לשמוע על מחסומים, מתנחלים והריסת בתים. מעצבן אותי
לשמוע על אפליה גזענית, על ילדים שמתים מכדורים חיים ועל
עינויים של השב"כ. מעצבן אותי לשמוע על הפגנות של הימין, על
האמא הערבייה של פרס ועל - תנו לצה"ל לנצח. מעצבן אותי לראות
חיילי מג"ב בני שמונה עשרה מתעללים בחברה בני ארבעים שמנסים
להגיע לעבודה. מעצבן אותי לשמוע על סברה ושתילה, על אריק שרון
ובכלל, כל שאר הגנרלים.
מעצבן אותי לשמוע על הגסיסה של השמאל בישראל, על הפרטה
וגלובליזציה. מעצבן אותי לשמוע את השקר הישן הזה, שישראל היא
מדינה דמוקרטית.
והכי מעצבן אותי, שאני לא עושה כלום בקשר לזה.
אני יודע שזה לא הזמן ולא המקום, אבל הייתי חייב להוציא את זה.