"תגידי , את מרגישה טוב עם זה? "
"עם מה? " היא שאלה בתמימות , או לפחות ניסיון לתמימות.
"להכאיב לעצמך" הוא ענה והסתכל עליה בעיינים החודרות שלו.

"אהה , זה ?
לא , זה בסדר..כבר התרגלתי"


"זהו.
שזה לא בסדר.
זה לא בסדר לחתוך את עצמך.
זה לא בסדר שאת בורחת מהמציאות ע"י אלכוהול וסמים.
זה לא טוב , את לא מבינה?"

"כזו אני ,
אני בורחת מהמציאות , אני שותה , אני מעשנת , אני חותכת , ואין
לך מושג עד כמה זה משחרר."


"אם רק הייתי יכול לעשות משהו שיעזור לך"

"אתה יכול לעשות"היא אמרה וחייכה חיוך ציני.
"כן , מה אני יכול ? אני אעשה הכל." הוא ענה בשיא הרצינות.

"אתה יכול פעם אחת בחיים האלה לעזוב אותי בשקט , אני כבר ילדה
גדולה ,וזה שאתה הידיד הכי טוב שלי , לא אומר שמותר לך להכנס
לי לוריד."

"טוב , סליחה שאני אוהב אותך ורוצה שיהיה לך טוב , באמת
סליחה."הוא אמר ויצא בסערה מהבית.




היא הייתה בת 16.
עד גיל 15 היא הייתה ילדה כמו כל השאר.
מדברת , צוחקת , יוצאת בימי שישי למועדונים עם חברותיה הטובות
וכל כך גאה בעצמה שהיא לא שותה למרות שכולם כן.

היא הכירה במועדון נער , הוא היה בן 17 וחצי ,הם רקדו צמוד ,
והוא היה נראה לה מאוד נחמד.

הם החליפו ביניהם איימילים ,שניהם היו פיכחים , הוא לא שתה וגם
היא לא.

הם התחילו להתכתב מידי יום באיימלים ,נפגשו הרבה אצלו.
הם הפכו לזוג ותהליך ההדרדרות החל.

הם שתו ביחד , היא עישנה את הסיגריה הראשונה שלה ביחד איתו
,היא שכבה איתו בפעם הראשונה , איבדה כל דבר שאפיין את התמימות
שהייתה לה.

ואחר כך הוא זרק אותה , היא חשבה שהוא אוהב אותה , אבל כנראה
שטעתה , היא התרגלה לטעויות.

היא הייתה כל כך שבורה ומיואשת מהעולם , היא התחילה לחתוך
באופן קבוע.
החברות , הידידים וההורים , ניסו להוציא אותה מזה , אך ללא
הצלחה , החיים גם ככה לא מאירים לה פנים , אז למה להפסיק ? ,
לפחות היא מתפרקת , בדרך שלה.

הוא , היה הידיד הכי טוב שלה.
הם הכירו מגיל שנה והוריהם היו חברים טובים.
הוא ידע שהיא חותכת וניסה להוציא אותה מזה הרבה פעמים ,אפילו
לו היא לא הקשיבה.

הוא אהב אותה , לא כמו שאוהבים ידידה או אחות.
הוא אהב אותה מעבר לזה.
הוא רצה להיות איתה , אבל היא לא הסכימה לאף אחד להתקרב אליה ,
נפגעה מספיק.

בשקט בשקט , לוקחת זכוכית , חותכת וחותכת עד שהכאב יפסיק.