בר אל / רגע של אור |
כנראה שלקיתי בהזיה שלא נגמרת
רגע של אור מנר, מראים
עננים נוגעים בקו מישורי,
תופסים את המוות כלא אפשרי.
בחלון ביתי מכוונים לי דרך;
שלא אסטה ,תעזור לי-
עד סף השקט המתפורר לו
שורע ברחמיו.
תעמולה נקראת, במטבחי
שורת נמלים עצלות מרצדות את שולחני
אין זה הסוף בשבילי,
לחשתי בשקט המת המתפוגג
אורות מהבהבים
שולחים מסרים מבניינים חדישים
סחרורת חריפה הציפה את קרביי
חייכתי ,
ממש כמותי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|