מטביעה את הנשמה במאג קפה
רותח של בוקר
בהתחלה היא צפה, עד
ששוקעת, מתמזגת עם גרגרי
הפולים והסוכר שלא נמס
ועכשיו,
כמה היא שוקלת?          

לדוגמניות מוציאים את האוויר מהפנים
מהדקים את המותניים עד לקוצר נשימה
מותחים את הצוואר עד אשר נקרעים
כל מיתרי הקול והן יפות ושותקות
שותקות ויפות.


דוגמניות שותות קפה בטעם מר או
קצת חסר רחמים והזרימה שרוטטת
להן בתוך הורידים מאיימת להשתבר,
להימהל בדם הדהוי והן משובשות
ויפות, יפות ושותקות.


כשדוגמניות מזדיינות הן לא עושות אהבה
ראשן לא נח בפוטוגניות על הכרית
נרות ריחניים ותאורה אדומה מהבהבים
רק בדמיונן, גופן המושלם כל כך כואב
והן
יפות ושותקות
כואבות ויפות.      

תמונות קצרות של יקיצה:      
את שופכת על עצמך את הקפה הלוהט של הבוקר
השיער מאיים לקרוע את הגומיה הרופפת
ליד הדלת המטריה כבר יבשה,
המגפיים עדיין בוציים מאתמול (הוא התקשה, הוא משתק
ואת לא נאבקת)
הכרית כל כך מפתה עכשיו, אפילו הבדידות שלידה
ועדיין שקועה בשינה עמוקה,
בתנוחת עובר.

היד שמנענעת את שיר הערש
מלטפת את האוויר המתוח
ממששת את הכפתור הפתוח
המגע השטוח מאיים לפצוע







השפתיים שמטפטפות מעל העריסה
נושכות געגוע עד לכדי גסיסה
כשנפלת מהרגליים הרגשת לפתע אחר
אתה עיוור למרחק הנגוע.

אתה תלוי בי. החבל
הכרוך סביב צווארך
משפשף לי את הנשמה
רגלייך כמו נוגעות בשלי,
הקרות
היחפות
טיפות החיים שנוזלות מפיך
מכווצות את עיניי וגורמות לי לבכות.

תמיד כשאת אוספת פטריות אחרי הגשם
ידייך רועדות
אל תשמטי, אל תשמטי את ילדותך המוטלת
בספק
מבין האצבעות

ברגע של חולשה
ראיתי את החיים שלי בקופסאות,
בארגזי קרטון חסרי בית
והילדות פורצת מתוך אלבומים
בצבעים נוזלים.
בין קירות התיימרות מתקלפים, מכחול
יבש משיר שערות
קולאז'ים שוברים מסגרות
גזרי עיתונים נקרעים מעצמם, סופגים
את הסיד.

ברגע אחד
כל המתח המיני הזה יתפוצץ
ותוכל לצייר אותי גם בלי
בגדים
(גם) בלי ידיים רועדות.