הרמתי עיניים ופגשתי אחרות
ומיד ידעתי שיהיה מוזר
הידיים פירפרו לי והלב התחיל לשאול
ולעצמי לחשתי, שלא יהיה קל.
החלפנו מילים ומבטים נבוכים
וחיוכים קסומים של התחלה חדשה
וכשהשתתקנו, לשניות, שם, אחד מול השנייה,
הרגשתי,
אותה בעתה ידועה,
עמוק בקרביים, שאני רוצה
אבל מפחדת להתקלף
כמו בצל מחולל
שטיפות החלב הניגרות מתוכו מבכות משהו פצוע
והמקלף וסכינו בוכים יחד איתו.
אחרי יומיים ואלפיים מחשבות
הגעת שוב,
ואמרנו שלום מתרגש
מפגש חפוז של משפט או שניים
והלכת אל החברה שאמרת שמחכה
ואני נשארתי עם אותה התחושה
שיש כאן משהו
ששנינו יודעים
כי האוויר סביבנו נהיה סמיך וכבד
ושביר, שביר מאוד
ועכשיו אני אומרת לזה שנתן:
אם אהבה היא דבר טעון כל כך
אז לא רוצה
קח אותה בחזרה
רק תשאיר לי רגע אחד של חסד
להתרפק עליו מתוך הקליפה |
