יש לי אתר בנייה בתוך הבטן, המון טרקטורים ודחפורים נוסעים
הלוך-חזור הלוך-חזור, שלט קטן בתוך כל הפיח והאבק, סכנה - כאן
הורסים.
אני רוצה שיכאב גם לכם, שתקיאו את עצמכם החוצה שוב ושוב בלופים
אין-סופיים כמו אקרובטים שקופצים דרך חישוקים בקרקס, כמו אותו
חלום שחזר בכפייתיות מוחלטת, טלוויזיה בתוך טלוויזיה בתוך
טלוויזיה.

וכך החלה עונת שטיפת הידיים, חמש פעמים כל אצבע שש בין לבין
ואקונומיקה בכפולות של שלוש. מטורללת, בטח מטורללת, אז למדתי
שקט שדוקר בגוף פצוע ממילא.
אנחנו פירות שנגזר עליהם להירקב לאט על הרצפה הקשה, אבל היה
פוטנציאל, היה. אני וההגדרה נזלנו אחת לתוך השנייה, התערבבנו
והשארנו שובל של טירוף מבושם
ידעתי לאהוב בסוף עונת שטיפת הידיים.

הייתי חיוורת כל כך, גרמתי לכם להשחיר, והנהנתי ולחשתי, מישהו
צריך לעזור לסלבדור, השעון שלו מעוות, ואתם עניתם שהכל מאהבה,
או שנאה, או מה אני יודעת, אני לא מדברת אפריקנית.
אבל נחגוג, בטח נחגוג.

בתל אביב האורות גבוהים-גבוהים
ובצוואר שלי אסור לגעת.

יום הולדת שמח.