ויש לי זמן, אין לי כוח.
החיים בבועה של שטיפת מוח.
הולכים לפי הקצב של הרס"ר האוטומתי, עוד בובת פלסטיק עם זכרון
אלסטי.

ויש לי זמן, אין לי כוח
טיפות של שעמום בעיר ללא מנוח.
צעדים על האספלט ושוב הכל חולף, כמו דמויות בסרט רץ הכל כאן
מתערבב.

אין מקום לתהיות, הכל פה כבר קבוע.
ולמה לי לחשוב אם זה הכל ידוע?

ויש לי זמן, אין לי כוח.
מרוב תרופות אני רוצה לנוח.
חיית המתכת מתקדמת בלי מנוע , אבל למה להלחם אם אפשר פשוט
לשקוע?

אין מקום לתהיות, הכל פה כבר קבוע.
למה לי לחשוב אם זה הכל מזמן ידוע?