|
ויש לי זמן, אין לי כוח.
החיים בבועה של שטיפת מוח.
הולכים לפי הקצב של הרס"ר האוטומתי, עוד בובת פלסטיק עם זכרון
אלסטי.
ויש לי זמן, אין לי כוח
טיפות של שעמום בעיר ללא מנוח.
צעדים על האספלט ושוב הכל חולף, כמו דמויות בסרט רץ הכל כאן
מתערבב.
אין מקום לתהיות, הכל פה כבר קבוע.
ולמה לי לחשוב אם זה הכל ידוע?
ויש לי זמן, אין לי כוח.
מרוב תרופות אני רוצה לנוח.
חיית המתכת מתקדמת בלי מנוע , אבל למה להלחם אם אפשר פשוט
לשקוע?
אין מקום לתהיות, הכל פה כבר קבוע.
למה לי לחשוב אם זה הכל מזמן ידוע? |
|
|
באתי להקריא
בתוכנית של
דדו,
איך שאני נכנס
אני רואה את
אמנון פאר יושב
ליד דב רייזר,
ג'ו קוט, איזה
זמרת, וקוסם!
אמרתי לו דדו?
למה קוסם לרדיו,
זה לא קצת
יומרני?
אמנון שאל אותי
מי אני, אמרתי
לו, דדו, מה
קורה?
אתה לא זוכר
אותי?
הקראתי אצלך
יצירות
פלסטיקה!
ד"ר מישה רוזנר,
מעצב שיער, מפסל
באופנה, וחולה
אלצהיימ...
בכבוד רב
שארל דה גול! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.