מתחת עץ אלון עתיק, ישבנו כבר כמה שנים.
מתחת לעץ אלון העתיק, הלכנו עם החיים.
מתחת לעץ האלון העתיק, היינו אותם חברים.
על ספסל ישבנו, דיברנו שיחות.
על ספסל התנשקנו בתקופות השונות.
על ספסל שם גם נפרדנו.
העונות עברו ואת העץ והספסל לא ביקרתי,
זנוח ועייף העץ נראה, והספסל היה זקוק לצביעה.
מלאי חוויות הם זכרו,
העורבים לא שרים יותר, התלוננו.
והילדים הפכתם אותם לעייפים כמונו.
מחשבותי התרוצצו, כאב הזיכרון נעץ בי שוב,
והספסל ששמיינו נחרט עליו גם אותו כבר החליפו.
והאלון זיכרונותינו היו עליו, גם הוא כבר איננו.
והאבן הבנויה שעומדת שם היום, היא
שוב כאב ילדותינו. |