זמזום מטריד העיר את Him משנתו הנצחית. הפרואורבו לא חדלו
מלהפתיע אותו. הם הסכילו להמציא מערכת צלילים שלמה אותה הפיקו,
בדרך כלל, מפיהם. Him לא השכיל להבין את הקודים שלהם אלא רק
בעקיפין: לפעמים לאותם צלילים היו משמעויות הפוכות. עם הזמן
הוא קלט שמשהו בהתנגנות הקולות כנראה מקביל לתוכן הדברים.
כשהיה מתרכז היה מצליח גם לעקוב אחרי תנועות הידיים והגוף שבהן
ליוו תמיד את דבריהם. Him אהב את התנועות הללו, שהשימוש בהן
היה נדיב ורחב. רוב הפרואורבו השתמשו בקולות ותנועות אלו בצורה
שקטה, ונראה שהדבר תרם בצורה כלשהי לתאום ביניהם: תנועתם זה
ליד זה הייתה חלקה יותר כשהשתמשו בקולות. אך היה גם מיעוט
קולני יותר, מפוזר באופן די אחיד על פני גוש העיסה, ומיעוט זה,
שהטביע בקולו הרם את כל הקולות האחרים, השתמש בקולו למטרה אחרת
שלא הייתה ברורה כלל ועיקר. Him הגיע למסקנה זו בעקבות הבחנתו
שהתנועות אצל מיעוט זה הסגירו תכנים שונים ואפילו הפוכים ממה
שהקולות הביעו, והתאום היה מהם והלאה. הם התחרו ביניהם למי
הקול הרם יותר וקולו של מי יהדהד אחרון בחלל שבין אזני איש
ורעהו. אצל חלקם תנועות הידיים והגוף כל כך התמרדו בתוכן
הצלילים שפיהם הפיק, מין ריבוי-טיקים שכזה, עד שזכו לכינוי
פולי-טיקאים.
Him הצליח הפעם להבין את הזמזום שהעיר אותו: היה מרווח צלילים
דיאטוני אחד (מי-לה), שחזר על עצמו עוד ועוד, שתפס את תשומת
לבו של Him. המי-לה הייתה פלוטו. התברר ל Him לחרדתו
שהפרואורבו התאספו על מנת להחליט שוב על גורלו של כלבו האהוב.
מה שהציק לפרואורבו היה הדבר הבא: Him שם אש בשמיים, למען
ייחם. רוב החיות השמימיות התנהגו למופת, רוקדות במעגל סביב
השם-אש. ורק פלוטו היה הולך ובא בעקבות גחמות לבו, רודף אחרי
ריחות ייחם שנישאו כשובל בשמיים, אות למעבר חיות אקזוטיות
במרחבים האינסופיים. ברדק זה הפריע לפרואורבו, שחשו פגיעה
במונופול שלהם בתחום.
Him עקב בדריכות אחרי התנהלות העניינים, מכיר את כוחם של
הפרואורבו להפר את כל כוונותיו ולזרוע מבוכה בסדרם של הדברים.
"וזה הכלב שלי, רבאק", Him חשב לעצמו. הלא רק לפני הקפות מעטות
של כדור העיסה את השם-אש, הם קראו את פלוטו לסדר, מכריזים עליו
כחייה ככל החיות, מתרים בו שיתקן את דרכיו הנלוזות ויסדיר את
מסלולו. אולי טמטום היה זה אך הם האמינו שיצלח הדבר. אחר כך
למשך תקופה ארוכה (שבה הכלב המשיך להטיל מימיו עליהם בקשת,
לחדוות לבו של Him) הם התעלמו ממשוגותיו (קראו לזה גשם?), אולי
מתוך נוחות, אולי על מנת לתת לעצמם זמן לרדת מן העץ הגבוה עליו
טיפסו. כעת החליטו הם, להטיל עליו, סנקציות: פקע תוקפו של
האולי-טמטום, והפרואורבו שללו מפלוטו, כלבו האהוב והסורר של
Him, את מעמדו ואת זכויותיו.
"פקע? פקע!" לקח לעצמו Him את זכות המי-לה האחרונה, התהפך וחזר
לישון.
