אופטי מיסטי / קרעים |
והובלתיך על מרצפות הרחוב
אט-אט, בקצב איטי
לא רציתי שיגמר
רציתי שיכאב לך
קרעתי מראשך שערות
ופיזרתי אותן לאויר הרחוב
תלשתי אותן אחת-אחת
שיכאב
שימשך
קרעתי את הפרצוף התמים
שהפילני אל מתחת לקוים
ואז קרעתי את ליבי
כי גם הוא היה שלך
קרעתי את הזכרון
והשלכתיו אל הנהר
קרעים, קרעים
צפים במים
אל כוון הים
עכשיו אתחיל לשכוח...
כרעתי על ברכיי לפני גבירתי
והיא הזינה אותי בשעת בכיי
הודיתי לה, הייתי שלה
נשארתי אצלה, לבחירתה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|