יוכי פרלמן / אז / אחרי מותו |
עוטה שלמות לבן וכפור,
חבוקות היינו על ספסל בודד
זרועותינו עצב ומחסור,
קשובות היינו לעולם אחר
נושאות עמנו ריק שחור,
אהבתיו, אמרו עינייך
ואני אמו אהבתיך על-כך -
פי שנים.
15 באוגוסט 2006
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|