גלישה מהורהרת
לפסים אישיים וכה נוגים
של זמן עצור
בהחלט.

והזמן עומד מלכת
והימים לא משתנים
והלב פועם בקצב אחיד
ורק מחכה למשהו הזה-שיחסיר בו פעימה.

והכינורות חותכים את הדממה
בחריקות אינסופיות
של פזמון ישן
שגם הוא
פוסע במשעול הדממה והיגון

והרגליים זעות
והידיים מזיעות
וציפייה מחלחלת לגרוני ומפיחה בי
תקווה

כי הרי אין שמש בלי ירח
ואין ירח בלי שמש
והכל קבוע מראש
והכל ידוע

והמפל לנצח יזרום
והכל ילך לאותו הכיוון
כי אין חדש תחת השמש
ואין זמן לבזבז

אפשר לרוץ. אפשר לעצור. אפשר ללכת. אפשר לעמוד.

הכל ממילא ימשיך לנוע.