כשהצער עמוק
והכאב בך חותך כסכין
מנסה אתה לשווא לחייך...
להיראות שליו
וקשה ,קשה מהעולם זאת להסתיר
אך קשה יותר על הלב להערים
לבך מכווץ בכאב
ועיניך...
בעיניך אם רק מישהו יביט
אם מאן דהוא יעצור לרגע
הוא יראה
הוא יראה את ים הצער העמוק
את ים הכאב השחור
את אוקינוס העצב
ואז...
ביום אחד כשאר הימים
כמעט רגע לפני שחשבת שדיי
רגע לפני שאתה רוצה לסיים
היא הופיעה
והעולם חייך...
ופתאום קרן אור קטנה אט הבליחה בחשיכה
והחושך הפך אפל פחות
והקרן התחזקה והפכה ליום שמש בהיר כחול שמיים נטול עננים
ועיניך...
ובעיניך לפתע נראתה היבשה
והנה חושב אתה לעצמך...
היה שווה
שווה לחכות ולו לזה הרגע הקטן של האושר
לחכות לזה הטעם החדש שנכנס לחייך
טעם החיים
הטעם שבאהבה
לא אדע מדוע
גם לא אוכל לחקור למה
אך ביום מעונן אחד הכל אבד
ממש כשנמצאתי כמטווחי קשת מהחוף
התרסקה ספינתי אל הסלעים
ואני....
טבעתי שוב במצולות
באותו ים מוכר
מוכר עד כאב - בים הכאב
באוקינוס הצער
והפעם קשה הדבר שבעתיים
כי זוכר אני את הטעם
את טעם החיים
את הטעם לחיי
שכרגע........
אבד.