נשיקות על פתק כי ישנת,
מן החדר נשימות עולות ויורדות
כרכסים.
אני מברר אותך לעצמי בחושך,
תשני בעת אחר.
אור בגילופין מצל ומסתיר,
אני מחליט ובורר: זה כתף, זה יד,
מרפק.
מסביב פזורים השירים שלי כרסיסי
פגז.
את גוהרת מעליהם כענן על הר,
מצלה שלווה עלי - ראשי על הכר.
את גוהרת מעליהם.
את גוערת בי שאסדר,
שכחתי מי את ומי אני. בבוקר הזה
האפשרי ניתן לנו שניקח.
נקצור
אלומות אור
ונשיר ברכות מן החלון לאנשים זרים
ואהובים.
נתנגב ונתור אחר הצטלבויות המבטים
טרם שגרת היום הבא
עלינו לטובה.