פעלנו לפי התוכנית והגיע השיא. שלפתי את מיכל הספריי הכחול,
כלי הפשע, והתחלתי לרסס כמו אחוז דיבוק. עמדתי על סולם מוגבהה
עם גלגיליות בתחתיתו, שאפשר לנייד אותי לרוחב הקיר הענק והפסים
החלו לתפוס צורה ריאלסטית ומדויקת, בעוד שיער ראשי נרטב מגשם
הזלעפות שאפיין לילה חשוך זה. שלפתי פתק וקישקשתי עליו הוראות
מדוייקות, השלכתי אותו מטה לעבר שותפי לעבירה שהנהן לעצמו
וכיוון את הסולם כמעט אחוז תזזית.
בפחות מחצי דקה פרסתי על הכותל המערבי ואגינה ענקית ויפהפה,
כזו שרק חולמים עליה ולעולם לא נתקלים בה. קפצתי מהסולם וקרצתי
לעצמי, כל זרקורי עיר דוד העירו עליי, בנו של ישו. שותפי
לעבירה, כבר יושב על אוכף סוסו כשלידו סוסי הנאמן, בישר כי
ממתינים לנו בזמן שהחל לדהור.
הבטתי על סוסי הלבן והנאמן, סיינט פיטר וקפצתי על גבו הצחור,
כשגלימתי הכתיפתית מתנופפת ברוח. סיינט פיטר תמיד היה גונח
קלות ומתחיל בריצה מטורפת, אולם הפעם נותר במקומו.
סיינט פיטר, ארור היה, החליט להיות הסיבה למותו של משיח ישראל
ולא יזוז ויהי מה!
הבטתי לעבר המסגדים ושמעתי את זעקות אנשי הוואקף מהמסגד. תמיד
שנאתי את המוועזינים, אבל הפעם שימשו להפעלת אזעקה תכליתית ולא
לצורך יקיצת הגויים. דפקתי את עקביי מגפיי בצלעותיו האציליות
של סיינט פיטר, אולם הוא נותר במקומו וגיחך קלות. ירדתי מגבה
של הבהמה המקוללת ובחנתי את גופו של הסוס. הוא נראה תקין, מלבד
זקפה עצומה ולא מנוצלת; הייתי מוביל אותו לאורבות שנבנו לא
מכבר בצידו השני של ההר, אבל הזמן לא עמד לרשותי.
ירדתי על ארבע ופתחתי את פי. סיינט פיטר נראה מאושש למראה אדם
הניגש לשרת בהמתו. כשנשכתי אותו ותלשתי את חציו העליון של איבר
מינו העצום, הוא נפל ואיבד הכרתו. הנה, סוסו של משיח ישראל
נימול סוף סוף והיה לאחד העם!
אלי הטוב המיר את חצי איבר מינו וחנן אותו בזוג כנפיים, כעת
היה אופנוע מכונף וממושמע. אחד העם הביט בי, בעודי רכוב על גבו
ולראשונה פצה את פיו: "הו משיח ישראל, גמלת אותי מנטיותיי
ההומוסקסואליות, כיצד אודה לך?"
ציוויתי על הבהמה הנחותה להוביל אותי לחוף ימה של תל אביב
המרוחקת. נחתנו בחוף ירושלים ואופנועי המכונף הרים זנבו והטיל
צואתו. הלכתי לצפות בטלוויזיה באחת הפלאפליות הזולות שבתחילת
אלנבי, במהדורת החדשות המיוחדת ניהלו ויכוחים בנוגע למשמעויות
ואגינת הכותל, כתבים צבאיים דיווחו כי זרועות הבטחון חידדו
הנחיות וכנראה מדובר במחתרת נוצרית של עובדים זרים מושחתים
מינית.
בבוקר שלמחרת האירוע התעוררתי שטוף זיעה בגלל שמיכת הפוך. לא
הייתי צריך לשלוף אותה מהארון כל כך מוקדם, זה כבר לילה רביעי
במספר שאני מתעורר ונאלץ להתנגב בסדין. פיהקתי והלכתי לצחצח
שיניים, כשדיגדוג מסויים מנקר בקיבתי.
פסעתי לעבר המטבח וחיממתי מים. עילעלתי בכותרות העיתון
והופתעתי לגלות כי אף אירוע בעל אופי חבלני עוין לא אירע ולכן
מעשה הקודש שלי פורסם ככותרת ראשית בדף הראשון באותיות לבנה.
איזו הגזמה נלהבת, חשבתי לעצמי ולגמתי כוס נס קפה משובח.
כשסיימתי לעיין במוסף החדשות, חשתי לשירותים להתרוקן מהאוכל
שאחד העם הגיש לי במהלך הטיסה, גושי פלאפל מופשרים מאלנבי
מהקפה של הבוקר.
בחנתי את תוצרי השילוש הקדוש והבחנתי בפניו של אייברהם
לינקולן, טובע לו לביוב היפואי. שלפתי פומפה והתחלתי לדפוק
ולצאת כמו משוגע, עד שהצפתי את השירותים ומצאתי את אבי האומה
האמריקאית על הרצפה, מת משאיפת מים.
איזו דרך נוראית למות, חשבתי ופיניתי את גללי הצואה בעזרת
מטאטא אל מחוץ לוילה. צריך לדשן מדי פעם את הצומח, אפילו אם
הדשא כחול בגלל ספריי דולף, קדוש ככל שיהיה.
החודשים הראשונים מאז ציור הואגינה התאפיינו במגמה של פתיחות
מינית יוצאת דופן ופעילות מיסיונרית מוגברת בארץ, עד לכדי
ביטול מוסדות הדת היהודית והמוסלמית בארץ. אני מודה שקצת
התחרטתי על הכל, במיוחד מאז שראיתי לראשונה שפם של ערביה מתחכך
בשפתותיו של יהודי מגולח. |
