קראתיך בשם - ספר שירים חדש, הורדה חינם!
ספר שירים חדש, ניתן לקרוא אותו באתר, להוריד קובץ אקרובט
ולרכוש אותו מודפס.
View Back Cover
Preview this book
קראתיך בשם - ספר שירים חדש מאת מואיז בן הראש
הורדה חינם של הספר בצורת קובץ אקרובט:
http://www.lulu.com/content/347841
רכישת הספר
http://www.lulu.com/content/373141
בשני הקישורים האלה ניתן גם לקרוא את ספר דף אחר דף מול המסך.
וגם, הנה כל השירים של הספר כאן:
א.
השם שנתנו לי הוריי
היה מואיז
ומן הרגע שידעתי לדבר
דחיתי בתוקף את שמות החיבה
שניסו להדביק לי
מואיסיאו, מוסליתו, מושיטו
בגיל ארבע צועק
שמי
מואיז
מואיז
החברים פחדו לקרא לי בשם אחר
אחרת היו מקבלים ממני מכות
מרקוס, לוי, וחלפונסיטו
תמיד קראו לי מואיז
אלא שבגיל שלוש עשרה
חצי שנה אחרי בר המצווה שלי
כשגם הגדולים
אותם לא יכלתי להכות
על מנת שיכבדו את שמי
החלו גם הם לקרא לי מואיז
הגעתי לישראל
הפקיד שנה את שמי
למשה
ומואיז לידו בסוגרים
משה (מואיז)
בסוגרים מאחורי הסורגים
מואיז לא יכל היה להתפתח
הוא התעמת אתי
עשה לי חיים קשים
מואיז נותר שם
כבול בגיל שלש עשרה
ומשה התחיל לנהג ברכב
אלא שגם משה לא כל כך ידע מאיפה הוא בא
וגם רשיון נהיגה לא רצה
מואיז קפא שם ומשה סבל כאן
עשר שנים מאחר יותר החלטתי לשחרר את מואיז ממני
ושניתי את שמי
למשה
וזהו
משה היה בודד אז אבל לפחות המאבק נגמר
לכמה שנים
כי עכשיו אני מבין שאני לא יכל להיות משה
וכשאני מגיע למשפחה בחו"ל והם שואלים איך נקרא לך
משה או מואיז
אני אומר בשמחה
מואיז
תקראו לי מואיז
וכבר שלש שנים אני שואל את עצמי על מי מדברים
ולמי מנסים לקרא כשמישהו פונה אלי
בשם
משה
ולכן היום
החלטתי לשנות את שמי
למואיז
לשוב לשמי
ברוך אלוהי שם
כדי שבקברי ירשם אותו שם שבו נולדתי.
ב.
סם הפך לשמואל
רקל הפכה לרחל
חקוב הפך ליעקב
אתלין לאסתר
לאחרים היה יותר מזל
דוד נשאר דוד
ולוי נשאר לוי
אבל מואיז הפך למשה
ומאז מואיז מבקש ממני הסברים
אז הנה
כשאני פוגש את בן דודי
סלומי
ואומר לו
מה שלומך שלמה?
הוא אומר לי,
לא שלמה
אלא סלומי
כך גם רשום בתעודת הזהות שלי
וזה הדבר היחיד שנותר לי
אז בבקשה אל תוריד לי את שמי.
תודה סלומי
עכשיו הבנתי.
ג.
משום מה אני כבר יודע
שיבואו המקטרגים
ויתלו אותי בכיכר העיר
על כך ששניתי את שמי
על כך שאני מסרב להשמע
לחזון הציוני
שכל יהודי יהפוך לישראלי ולציוני
האם לא מספיק שאני כבר אומר להם
שאני לא סופר ישראלי
לא
אני סופר יהודי שכותב
גם
בעברית
ואז הם מפנים את מבטם לכוון החלום
אומר שלא לזכותי
שאמנם ניסיתי
להיות משה
וזרקתי את המואיז
לחפש את מזלו
אבל גם אז איש לא קבל אותי
דרשתם הרי שגם את שם משפחתי אעברת
(בן הראש לא מספיק עברי כנראה...)
לא לזכותי אומר
שהייתי תמים
וניסיתי להיות חלק מכל העניין הזה
וזרקתי את השם מואיז
שעכשיו חוזר אלי
כמו בומרנג
אבל לא על מנת להכות אותי
אלא על מנת
לקבל אותי חזרה אל עצמי
ולחבק אותי.
ד.
בעטיפות האחוריות של ספרי
"משה בן הראש נולד במרוקו..."
כך כתוב
ואני רואה ושואל
מתי נולד המשה הזה ולמה במרוקו
מואיז בן הראש נולד במרוקו
אבל משה בן הראש
נולד כאן בישראל
ולאן הלך אז מואיז
הוא הלך לזרע עצים בעננים
לקטוף חטה מן הכוכבים
מואיז הלך לאהוב את שדות השמש
ואת הזריחות על הים
מואיז חכה לי בפינה
עם זר פרחים
עם סבלנות ברזל
הוא חכה לי עם חיוך
כדי לספר לי
שאני רצוי בשמי
ברוך אלוהי שם
אמר לי מואיז
עכשיו הגיע היום
לחבר את שתי קצוות הדרך
שנפרמו והופרדו
בניתוח של סוגרים
בסורגים של הסוגרים.
ה.
11.9.2005
יום ראשון
בשעה 10:10
משרד הפנים ירושלים
מגיש את הטופס לפקידה
"מה? אתה רוצה לחזר למואיז?"
שואלת ואומרת לי לחתום מולה
שזה רצוני
אני תולה את משה בחלל שבין עליתי לארץ לבין האחד עשר בספטמבר
ויוצא אחרי כמה דקות איש אחר
עם השם אתו נולדתי
עכשיו אני רוצה למות
על קברי השם שלי
ולא שם הגירתי
חזרתי לשם
היום
חזרתי לעצמי
היום
שלום מואיז
ברוך שובך הביתה
ברוך שובך השמה.
----------------------------------------------------------
מתוך "קראתיך בשם" ספר שירים חדש שניתן להוריד
מהכתובת
http://www.lulu.com/content/347841
המזרח נמצא במקום אחר
כל הכבוד
על ההופעה שלך בטלוויזיה
הכנסת להם כהוגן
אבל,
קראת פעם ספר שלי?
אין תשובה
תסתער על הגבעה, הם צועקים
אך איש לא יבוא אחריך
האחרונים לקרא את ספריך יהיו
דווקא המזרחים
האחרונים להביע הזדהות
אבל הם מבקשים שתסתער בשמם
ובלבד שישארו אנונימיים
חצי שעה לפי תכנית הטלוויזיה
אחד המשתתפים המזרחים
מביע את דעתו על כל האפליה שממנה סבל
אבל מול המצלמה הוא מדבר על
בעיית נשירת השיער בשנות הששים
הוא גם תוקף אותי
על אותם דברים שאמר קדם
מתנהג כמו האנוסים בספרד
מול המצלמה
ומי קורא אותי בישראל?
יש כמה מזרחים שעוסקים בסוציולוגיה
הם צריכים לקטלג אותי
מזרחי ישן מזרחי חדש, פוסטמודרניסט
האם יישרתי קו עם חוקר זה או אחר
ומאה אשכנזים שמחפשים טעיות הגהה
ושולחים לי מדי פעם מכתבים
אחד מהם כתב לי שאני צריך לעבר ניתוח מין
ממזרחיות לאשכנזיות
חשבתי שבסך הכל מדבר בהמרת דת
אבל הוא רוצה גם לחתך לי
סירוס המזרחי הוא כנראה פרויקט עליון של האשכנזיות
והנה המזרחים
באים מיד
ושואלים ומה עם הערבים?
הם לא מקפחים?
ההיא שואלת על נשים?
והמהדר שואל אותי על פועלים זרים,
מעולם לא קראו מלה שכתבתי
אבל יודעים כל מה שאני אומר
האחרונים לקרא אותי
משפחתי
הראשונים לברוח ממני
המזרחים
לא נותרו לי קוראים
שני אשכנזים יבואו תמיד להרצאה שלי
כדי לדבר על דיכוי היידיש
כאילו אני הרבצתי למשוררים
שכתבו ביידיש
הם יאמרו לי
שאסור לי להמשיך להרגיש מהגר
יאמרו לי מה עלי להרגיש
מרגיש
כמו דג של מים מתוקים שהעבירו אותו לים
מה אני עושה בכלל כאן?
מי האנשים האלה?
מה הם עושים בדיון הזה?
למה תמיד באים שני אשכנזים לדיון בקבוצה מזרחית
מה מביא אותם לשם?
אין להם משהו אחר לעשות?
האם הצורך לשלט על כל דבר מעבירם על דעתם?
הם תמיד באים עם רקורד של פעילות במאה קבוצות רדיקליות נחשלות
מה? אין להם חיים? ממה הם חיים?
אני בקשי מספיק להתפנות לזה יום בשבוע
אבל להם יש ימים על גבי ימים.
אה! שכחתי, הם לא עושים ילדים,
אבל מה מביא אותם לפעילויות האלה
והאם תנועה פמיניסטית היתה מסכימה להכניס לכל דיון כמה גברים?
אני שואל לא מבין,
כל כמה חדשים מתקשרת סטודנטית
זו תמיד סטודנטית, תמיד יש לה אבא אשכנזי ואימא תימניה
סטודנטית לסוציולוגיה
היא עושה עבודה סמינריונית
על סופרים מזרחיים
היא רוצה לדבר אתי
אין ספק
סופר מזרחי
הוא מקרה למחקר סוציולוגי
התשובות שלי לא נראות לה
גם השאלות לא נראות לי
תשאלו כבר את השאלות הנכונות.
כל ראיון בטלוויזיה או בעיתון
קונה לי מאה אויבים חדשים.
ואיפה קוראים אותי?
מייל מפקיסטן,
אתמול דנו בשירים שלך
בקבוצה
מה הם עושים?
לומדים אותי כאלו הייתי ספר תלמוד
מייל
מגליסיה בספרד
אתמול היה דיון על שיריך
ועל שאלת המולדת והגלות
אנה בראם, מארצות הברית
שואלת אותי
איך אני מתכונן לפרס נובל?
מה? הם עוד יותר משוגעים מהאשכנזים שלי?
לפחות אני יודע מה לצפות מאשכנזים
שבאים להרצאות שלי
או שקוראים עשרה עמודים שלי
ואומרים
הא הא
תפסנו אותך
טעית
אתה לא יודע עברית...
לא יודע עברית
למה אתה מרגיש מהגר?
אתה לא יודע עברית.
אלה שני משפטים שהולכים יחד יופי.
הבנתי כבר את הניסיון הזה לערער את ביטחונך בכל מחיר
כתבת שיר אחד טוב, זה בטח יצא לך בפוקס
אין סיכוי שתכתוב עוד שיר כזה
כי כך, המזרחי שכותב, שלא לומר הסופר המזרחי,
יוצא לו לפעמים משהו בפוקס
כי הרי הוא מעולם לא משקיע בכלום
(הספרים שלך לא ערוכים)
הוא יושב באוהל שלו, עושה ילדים, שותה עארק, מעשן כל היום
מרלבורו
ומדי פעם יוצא לו איזה שיר.
ומה עם הנשים?
שכחתי, באמת מה עם הנשים?
אתה בעד שוויון זכיות לנשים
או שאתה חושב שצריך להרביץ להן?
זה לא היה הניטשה שאמר ללכת לאישה עם שוט.
ואני, שוטה, פתאום, יוצא לי איזה שיר
במזל.
כאלו הבקעתי שער בכדורגל
כי מסרו לי את הכדור.
הכל מקרי
הרי חוט שדרה אין.
דימי
מחזור לימים נוראים
אמרנו להם דרנה דרכום
אמרו אלה מכניסי אורחים
נכנס אליהם
נכנס בהם
נכניס להם
תמימים אלה
מאמינים בנו ובציונות
ניקח את כספם
ונבנה לנו
בתים
אליהם לא נתן להם להיכנס
סבי היה תורם להם לקרן הקיימת
עד היום קיימת
להכניס לי
אבי היה תורם להם בסכנת נפשות
דודי עדיין תורם להם
על מנת שיכניסו לי
בני דודיי עדיין תורמים להם
כדי שיבנו מפעלי תמיכה
בנכים שהם יצרו
כדי שיהיו פסיכולוגים
שיטפלו בנרקומנים ובזונות
אמרנו להם
דרנה דרכום
אמרו בית נחמד יש לאלה
מכניסי אורחים
אוריינטלים כאלה
לא מבינים שלא באנו לכאן
להיות אורחים
אלא לגנוב בתים
וכל מה שיש בבתים
ואני אומר מעתה
תצמידו לכל שליח סוכנות
שיוצא לצרפת
אזהרה
הציונות יכולה להרוג אותך
או
הציונות גורמת נזק לך ולסובבים אותך
הציונות גורמת לאימפוטנציה
הציונות גורמת לסרטן
הציונות משחררת אבל גם ממכרת
ועכשיו תפדלו
תביא לי עוד שכטה
אני רוצה לעשן עוד קצת ציונות
לראות אם הסיגריה הזו נגמרת כבר...
נאטלי קינטאן אומרת
SI LA FRANCE EST L'ALGÉRIE
L'ALGÉRIE EST LA FRANCE
מה זה דימי?
למה לשיר הזה קוראים דימי?
דימי הוא המעמד של עמי הספר בתוך האסלאם, נוצרים ויהודים.
ולכן, נכון לומר שלא היתה אנטישמיות באסלאם עד המאה התשע
עשרה. כי אם מעמד של דיכוי קבוע על פי החוק ליהודים ולנוצרים.
האנטישמיות החלה כאשר האירופאים יבאו אותה לאסלאם. ברגע שידעו
את המלה אנטישמיות נוצרה אנטישמיות נגד היהודים.
היהודים חיו בארצות האסלאם במגבלות ברורות, וזאת להבדיל ממצב
היהודים בנצרות בו נהנו לפעמים מזכיות רבות ולעתים הפכו
לאויבי העם וחיסלו אותם. באסלאם היהודי חי בתוך מסגרת ברורה.
כך הוא עבר דרך הקולוניאליזם וניסה להסתדר בתוך מסגרת שלא
היתה ברורה יותר. וכך הוא הגיע לישראל והמשיך לחשב כדימי. אבל
הקולוניאליזם או הציונות, שתי תנועות מערביות, אינן מבקשות
יותר מהיהודי להתבדל, הן רוצות שיטמע ויהיה כאחרים. המזרחי
בישראל צריך להיות כמו, כמו מה? כמו האחרים, הוא צריך להיות
פוסט-ציוני באקדמיה, וכהניסט בהתנחלות, הוא צריך להיות
סוציאליסט במפא"י, הוא צריך להיות איש שמאל או איש ימין. אין
סוף ל"כמו". לעולם לא תהיה כמו. זאת הבינו היהודים אחרי
האמנציפציה שאי אפשר להיות כמו, ה"כמו" הזה הוא העלמות במקרה
הטוב, וחיסול פיזי במקרה הרע.
כך הפכו האשכנזים להיות מערבים וישמו כלפי היהודים
הלא-אשכנזים את כל האנטישמיות שממנה סבלו.
המדכא אינו רוצה שחרור
הוא רוצה להיות מדכא
העני אינו רוצה שוויון
הוא רוצה להיות עשיר
אבל לא את האנטישמיות הקשה הם ישמו, אלא את האנטישמיות
ה"נאורה", זו שנשמעת היום באירופה,
זו של בוא ותהיה כמוני, של אנחנו נקבל את היהודים בתנאי שיהיו
כמונו. אוי ואבוי אם ישב יהודי בשולחן צרפתי ויאמר שאינו אוכל
חזיר, ואם יאכל חזיר יבקשוהו שיעבוד בשבת, ואם יעבוד בשבת,
יבקשוהו שיעבד בכיפור, ואז, כמובן, לא יהיה מספיק "כמו", כי
עכשיו הוא צריך עם ומדינה, וכשיש לו מדינה ה"כמו" השתנה,
ועכשיו אם אירופה השתנתה אז גם היהודים צריכים לישר קו. הרבה
אשכנזים חושבים רק ברמה הזו, של להיות כמו, מביטים לצדדים
ובודקים איך נהיים כמו. זו תוצאה של אלף שנות דיכוי נוצרי
אירופאי.
וכאן הם מבקשים מהמזרחים להיות כמותם ברבוע. תביטו בנו ונאמר
לכם מה אחרים אומרים לנו שעלינו להיות.
כך נוצר המצב הדומה לאירופה, ככל שיותר יהודים נכנסו לתוך
מערכות השלטון האירופאי כך הלכו היהודים ונעלמו. וכך גם הלכה
האנטישמיות וצמחה.
וזה שקורה בישראל, ככל שיותר מזרחים נכנסים אל תוך הממסד
הישראלי כך התרבות שלהם הולכת ונעלמת, וכך הדיכוי של המזרחים
הולך וצומח.
כי גם המזרחי מנסה להיות כמו,
מאד קשה להיות כמו
אך בלתי אפשרי להיות כמו מי שרוצה להיות כמו.
מכאן ה"כאילו" המפרסם של הישראלים.
אנחנו כאילו כאלה...
הכל חארטה.
דוד חמו מדבר אתי על בגידה משלשת:
בגידה של היהודים האשכנזים במזרחים
בגידה של הערבים ביהודים
ובגידה של המזרחים בעצמם
נותרנו ללא אבא וללא אימא.
וללא עץ.
פלמה דה מיורקה. פסטיבל לשירה. נאטלי קינטן קוראת את שיריה
SI LA FRANCE EST L'ALGÉRIE
L'ALGÉRIE EST LA FRANCE
ארוחת צהרים דשנה
וינסנט אלונסו מבקש ממני להסביר לנאטלי שיש כשל לוגי בטענה
שלה. אני אומר לו ששירה איננה פילוסופיה.
מצד שני, כלם מתווכחים על המשפט שלה.
כי אם אלג'יריה היא צרפת, צרפת היא אלג'יריה.
ואז אלונסו אומר לי
SI ALGERIA ES FRANCIA
Y FRANCIA ES ALGERIA
ESPAÑA ES LA HOSTIA
אני צוחק,
המשפט האחרון בלתי נתן לתרגום, אבל אנחנו ממשיכים לאכול.
מה עושים משוררים בפסטיבל לשירה?
הם אוכלים.
המוסלמים כובשים את אירופה.
חייבים להודות שהם עושים את זה בצורה הרבה יותר טרויאנית מאשר
האירופאים. האירופאים שלחו מיליון צרפתים לאלג'יריה, גם כלי
מלחמה. המוסלמים נכנסים כמהגרים.
כשאומרים לי בספרד שאני אירופאי. אני אומר כן, אבל אני
שייך
לאירופה מוסלמית. לאירופה של ספרד המוסלמית. כשמדברים על ספרד
של שלוש התרבויות בואו לא נשכח שהתרבויות האלה פרחו
כשהמוסלמים בראשן. ככל שהלכו הנוצרים והתקדמו כך הפכה אירופה
פחות ופחות שלי, עד שחיסלה האינקוויזיציה את יהודי ספרד.
מרים בן הראש
מתרגמת מצרפת
אומרת לי שקשה מאד לפרסם בצרפת,
קשה מאד לישראלים, אתה יודע.
כן, אבל הרבה יותר קשה להיות סופר מרוקאי בישראל.
אנחנו בעצם שניים.
לשנינו אחרי עשרה ספרים כל אחד אין מוציא לאור.
הציונות משחררת
תנועת שחרור למופת של האשכנזים
הציונות משחררת אשכנזים
משחררת פלוצים.
תשאלו למה מלאה צרפת מתרגמים יהודים מרוקאים, מספרדית או
פורטוגזית או מכל שפות העולם
ומדוע אין בישראל מתרגם חשוב מצרפתית
זה פשוט מאד.
המו"לים בישראל משוכנעים
שמזרחי לא יכול להיות מתרגם.
סופר ספרדי ידוע מבקש ממני לתרגם שני פרקים מרומן שלו.
הוא שולח את התרגום שלי לעברית למו"לים
(ללא ציון שם המתרגם),
ולבסוף מוצא מוציא לאור שמעוניין להוציא את הספר.
אני מקבל ממנו אימייל בו הוא מספר שהם אהבו את התרגום ורוצים
שאמשיך לתרגם.
כשהם שומעים שאני המתרגם
הם
נותנים
את תרגום הספר
למתרגם
אחר.
הזמנה מיוחדת, אני מתרגם ספר למשוררת אמריקאית, ספר שירים
שלם.
היא מוצאת מוציא לאור
שמעוניין
להוציא את הספר
בתנאי שמישהו אחר יתרגם שוב את השירים שלה.
אפשר להמשיך.
ובאמת
כמה אפשר להילחם
בשביל עבודה
שאין שכרה בצדה.
זו הסיבה שאין מתרגמים מזרחים.
אם אני עם כל הידע שלי בשפות לא יכול להיות מתרגם
- אף אחד לא יכול.
תכף יבוא מישהו ויאמר לי שאיני יודע עברית.
אני כמובן גם לא יודע שום שפה. המזרחים אינם יודעים שפות. הם
בכלל לא מדברים. אין להם קול.
באיזה פורום דבילי אני רואה יש מי שמתקן את סמי מיכאל. הוא
עשה טעות הקלדה, לחרת במקום לחרט או משהו כזה.
זה חלק ממערך ההשתלטות:
אשכנזי טועה,
מזרחי לא יודע עברית.
זה חלק ממערך המכשולים שסופר מזרחי צריך לעבר
או, יותר נכון, להיכשל בו.
הזרות כאן היא בכל רגע ובכל מקום.
כל יום
אני מרגיש יותר זר.
זוכר איך אמירה הס אמרה לי שהם מפחדים ממני.
באמת? צחקתי
מה יש להם לפחד ממני?
אתה לא יודע עד כמה.
טוב, אם מישהו מפחד ממני,
הוא באמת צריך להיות מאד חלש.
מדריד. ינואר. הרומן "לוסנה" יוצא בספרד. המו"ל שואל אותי אם
להזמין את שגריר ישראל בספרד.
אני אומר שזה לא משנה לי. בעצם, הרעיון לא כל כך נראה לי.
הוא מזמן. הוא לא מגיע.
נספחת התרבות. גם כן לא.
עסוקים בהכנותיהם לסופר אשכנזי
שאמור להגיע למדריד כמה ימים אחרי.
בזה עוסקים נספחי התרבות של ישראל ומה פתאום נכנס לחייהם
לספרד סופר מרוקאי דובר ספרדית? מה יחשבו על ישראל! הרסתי להם
את העסק!
אחר כך נספחת התרבות עמלה על דיסקרדיטציה שלי, ומספרת לכל
מי
שרוצה לשמע ש"המרוקאים רק מתלוננים".
בנסיעה במאי משום מה כל אוהבי ישראל במדריד שנמצאים אתה בקשר
כבר לא נפגשים אתי.
אולי
סתם
מקריות.
מה שכן אני מאד פרנואיד.
כשאני מתקשר לאפלפלד לראיין אותו לעיתון בקטלוניה על פי
בקשת
העורך, אני כבר חושש שהוא לא ירצה שאראיין אותו. הוא כמובן
מאד נחמד והראיון אתו מאד מעניין.
אני חושב שהוא הסופר הכי טוב בארץ. אולי לא גאון, אבל בהשוואה
לספרות הציונית שכולה וכוח משעמם על הציונות ועם הציונות, הוא
בולט ביכולתו לשים את כל מה שקורה בישראל בקונטקסט רחב של
יהדות. יהדות אירופה אמנם, אבל עם עומק של כמה מאות שנים של
היסטוריה. עם זה אני יכול להתווכח. עם עמוס עוז אין לי אפילו
ויכוח. הוא חושב שהיהודי התחיל לחיות לפני מאה עשרים שנה.
מאה עשרים שנה שהן
לדעתי
השטחיות ביותר במחשבה היהודית,
לפחות אצל היהודי הישראלי.
לשנה הבאה מישהו מבקש ממני לארגן שלשה משוררים ישראלים
לפסטיבל חשוב במילנו.
חא! חא! חא!
מה עכשיו
יבואו המשוררים האשכנזים ללקק לי את התחת
כדי לנסוע לפסטיבל לשירה?
מצחיק מאד.
אבל כבר למדתי משהו מהם
אין ארוחות חנם
מי שרוצה לנסוע למילנו
שיוכיח את עצמו
חא! חא! חא!
לא הזמנו אף ישראלי מאז עמיחי לפני עשרים שנה
אומר לי המארגן.
ויסנט אלונסו מבקש ממני מאמר על הספרות הישראלית.
כך
אני אכתוב את הספרות הישראלית לספרדים.
עכשיו הם יראו אותה דרך עיני.
הם פוחדים.
הכבוש משחית הכבוש משחיז
אמנון בירמן אמר לי שלפעמים צריך
לכרת רגל מהגוף
קדם כורתים אם הרגל חולה
אחר כך חושבים מה לעשות.
הכבוש הוא לא הרגל
הוא הלב של הציונות.
בירמן מדבר על 67, אבל הכבוש היה קדם
טוב או רע אין ציונות ללא כבוש
וזה התירוץ לכל דבר
מה אתה מדבר על אפליה אתנית כשיש כבוש?
מה אתה מדבר על תשתית כשיש כבוש?
מה אתה מתעסק עם האשכנזים כשיש כבוש?
מה אתה מדבר על יד ושם כשיש כבוש?
מה אתה שוחה בברכה כשיש כבוש?
זהום אויר? כבוש
בעיות תרבות? כבוש
תכנית תאטרון החאן? כבוש
התקציב של הבימה? כבוש
רק אשכנזים באוניברסיטה? כבוש
מה זה מדינה יהודית? כבוש
מה זה היהודים? כבוש
מה זה דמוקרטיה? כבוש
מה זה פגועים? כבוש
מה זה מה זה? כבוש
והכבוש ימשך
ההתנתקות היא המשך הכבוש בדרכים אחרות.
אז מה אתה לא נגד הכבוש?
אם אלג'יריה היא צרפת
צרפת היא אלג'יריה
אם גוש קטיף היא ישראל
ישראל היא גוש קטיף
הגיע הזמן לקטוף את הפרות
הפיצויים עולים, החקלאות משתלמת
קבוצים? כבוש
שטחי חקלאות שהופכים קניונים? כבוש
דיור ציבורי? כבוש
פרס ראש הממשלה לסופרים אשכנזים? כבוש
הוצאות לאור עדתיות שמפרסמות רק אשכנזים? כבוש
תאטרון שעוסק בתרבות אירופה ובמחזאים אשכנזים? כבוש
הרע בקולנוע הישראלי הוא תמיד מזרחי? כבוש
כבוש? כבוש
הציונות רצתה להפך עם מדכא
לעם משחרר
דהינו לעם של מדכאים
הצליחה.
הצלחה גדולה הציונות.
המזרחים חזרו להיות דימים
או אולי המשיכו
החליפו את המלך
במפלגת העבודה
החליפו את מפלגת העבודה
בלכוד
את הלכוד בש"ס
לא החליפו את הראש שלהם
האשכנזים השתחררו
הפכו לקוזאקים
כך נראתה להם מדינה אז
מדינה של קוזאקים
הפכו לקוזאקים
המזרחים ממשיכים להיות דימים
קדימה ולהסתדר בתוך המגבלות של מפאי
או הלכוד
מגבלות הסוציאליזם
- הקפיטליזם
- מה שלא יהיה
לא מאמינים בעצמם
ביכולתם לקבע את סדר היום
רוצים שנהיה ציונים:
נהיה ציונים.
רוצים שנהיה ימין - נהיה ימין
רוצים שנהיה פוסט ציונים - פוסט ציונים
פוסט מודרניסטים
אנחנו נכנס לדבר שמישהו אחר מכין
זו התודעה של הדימי
ההצלחה שלו להיכנס לסדר הקים.
לקבל אותו
לבחון אותו
ולהיכנס אליו
מה שהם לא הבינו
זה שבאסלאם הדימיות היא בלתי משתנה
במערב תמיד מבקשים ממך עוד קצת כדי להיות כמו האחרים
עוד קצת יותר, תתקדם בחיאת אבוק
תהיה כבר כמונו
אבל הכמונו כל הזמן משתנה
כמונו זה לא פרמטר
זה מזג האוויר
תמשיכו לנסות להיות כמוהם
כמותם
דימי דימי דימי
הציונות
שואלים אותי
אם אני חש זר
אם אני חש מהגר
אני עונה
כן
אבל לא זאת התשובה
הציונות ומדינת ישראל
הן לגבי תאונה מצערת
אני כמו צעיר שמתעתד להיות כדורסלן
ומכונית דורסת אותו
הציונות היא כסא הגלגלים
החיים היו צריכים להיות אחרת
משום מה הרכבת שנתה כוון
בתודעה שלי אין צרך בציונות
או במדינת ישראל
ירושלים מספיקה בהחלט
לוסנה וגרנדה, תטואן וטנג'יר
הן ערי המפה בלבי
לפעמים אני רוצה לדמיין
שהתאונה לא קרתה
ונכותי דמיונית היא
אך אני מוצא את עצמי שוב
על כסא הגלגלים.
דרך ללא מוצא
במרוקו הייתי יהודי
בישראל הפכתי למרוקאי
הציעו לי עסקה:
תוכל להיות ישראלי
אם תשנה את שמך
ותפסיק לכתב על מרוקו
אם כך
אמרתי
אני מעדיף להיות מרוקאי
אך יותר מכך
אני מעדיף להיות יהודי
רק שהאפשרות הזו
כבר נעלמה
תוהה ונשאר ירוחם
אני תוהה ונשאר
תוהה שוב
ולא הולך
עוזב ולא הולך
שואל
למה איני הולך
למה לא הלכתי
כבר מזמן
מחכה למכה הבאה
לבדק
אם תכאב פחות
מחזיק את צלעות גבי
בוערות כמו אש
מכוצות
כמו ילד בפינת הכתה
עם עונש לא ברור
על מעשה לא ידוע
למה איני בורח
למה איני רץ
למה איני עוזב.
המכה באה והלכה
ונותרתי מכווץ בפינה.
הנאורים
הנאורים מאד נאורים
הם כל כך נאורים
והם ממש רוצים
שכלנו נהיה נאורים כמותם
הם לא רואים
ולכן הם רוצים שגם אנחנו נהיה עיוורים
הם לא מדברים ולכן
הם מבקשים מאתנו לשתוק
כי הם מאד נאורים
והם רוצים שננעל את נעליהם הצרות
על רגלינו הגדולות
וכשאנחנו מנסים הם אומרים
שאיננו יודעים ללכת כלל
והם נאורים כל כך
בעיני עצמם וכשאנו עוזבים אותם
הם בכלל לא מבינים איך מישהו
יכל לרצות לעזוב אותם
הם נאורים שאין
בהם אור.
עודף
לא משנה מה אני עושה או לאן אני הולך
סוחרים מחזירים לי
יותר מדי עודף
אני נותן להם שטר של עשרים
והם מחזירים עודף
על חמישים
הטוב ביותר היה
בשוק מחנה יהודה
נתתי לו עשרים
החזיר לי עודף של מאה
אמרתי לו
נתתי לך עשרים
והוא צעק עלי
אתה בעננים
נתת לי מאה
שוב התוכחתי
ואז הוא שם לב שהאיש לידי
הוא שנתן לו שטר של מאה
הרשתות הגדולות תמיד טועות לטובתי
ושוכחות לחייב אותי על מוצר זה או אחר
זה כאלו כל העולם
רוצה לתת לי כסף
שאיני יודע
מה לעשות בו
החלטתי לעשות עסקה עם אלוהים
לפני כמה שנים
אמרתי לו:
"עד כאן!
עד סוף השנה הזאת
אני מחזיר את העדף
מראש השנה
אני חפשי לשמר את הכסף אצלי."
השנה נגמרה והדברים השתפרו קצת
למשך כמה חדשים
ואז זה שוב התחיל.
החלטתי לחלק את העולם
לשני חלקים
הסוחרים הקטנים
והכרישים הגדולים
אני שומר את הכסף של הגדולים
אבל, אלי הטוב,
אני לא מסגל לחיות עם כספי הקטנים.
אני נכנס למסעדה של זכריה
בתל אביב
אחת מן המסעדות הטובות וגם הזולות
בעולם
ארוחה עולה שלשים ש"ח
הוא מחזיר לי יותר מדי עודף שוב ושוב
אשתו תמיד שוכחת לרשם מנה כלשהי לחשבון
ושניהם תמיד רבים עם בנם
אני אומר לזכריה
שעשה את כל הדרך מצנעא שבתימן
והיה צריך לקבל את פרס ישראל:
"איווה זכריה
אתה זול מכלם
והאכל טוב מרובם
ובכל זאת
אתה עושה שוב ושוב טעיות
ומחזיר לי עשרה שקלים
יותר מדי.
אני מקווה שזה לא קורה לך לעתים
וזה רק בחשבון שלי."
ואז הוא אומר לי:
"אתה סדיק!
סדיק!"
ואני מרגיש
עגול לבן
מעל ראשי.
אצל זכריה
החבדניקים הספרדים שאוהבים חריף
מדברים על מרק הרגל
ועל מי ששם להם רגל
עורך דין אשכנזי שבא להתלוצץ
אומר לזכריה וקורץ לעצמו
אצל היהודים יותר זול
זכריה, פגוע או אולי סתם עייף מכך שקם בחמש
לאפות את הלחוח,
אומר לו:
אבל אני יהודי!
תימניה מן הכרם מבקשת
ארז עם שעועית
ארז מלא, יש לנו רק ארז מלא
אומר זכריה
הוא יכל להיכנס לספר השיאים של גינס
המסעדה המזרחית היחידה שמגישה ארז מלא
היא אומרת לו: ארז מלא?
והוא אומר לה, כן, ארז לבן קשה לעיכול.
הוא הולך למטבח
וואלה, לא רק דואג לנו למה שאנחנו מכניסים לפה
גם לאיך זה יוצא הוא דואג.
וכשאני בא עם אשתי
הוא אומר לי שהיא
אכלה כאן לבד לפני יומיים
אני אוהב אותך הוא אומר לה
בלי שנים קדמיות
ואחר כך הוא אומר לי
אל תדאג, כשאתה לא פה
אני שומר לך עליה.
שומר עליה ועל כל עם ישראל.
ירושלים נתניה דרך רמת השרון קו 947
מזמן לא נסעתי בדרך הזאת לנתניה
ואחרי שאנחנו עוברים את נמל התעופה
אני מגלה שכל השדות, כל העצים
הפכו למרכזי קניות
סופרמרקטים ועוד סופרמרקטים
אצל חביב הקופה רושמת פחות
ויש חצי קופה, רבע קופה, זולפה
זולשם, הכיזול, עודיותרזול
יש תחרות על השם הזול ביותר
המרשים ביותר שימשך אותך
להאמין שזה זה, זה הסופרמרקט
הזול ביותר, תחרות שירה על שיר
של מלה אחת
ואני חושב שעלי להתקומם על כך
כי כך חושבים הרדיקלים החופשיים
הם נגד גלובליזציה ובעד שדות ירוקים
כך אני אהיה אין ואחשב לאיש חכם
על ידי אנשי השמאל הנאורים בעולם
אבל בעצם אני אומר
למה לא?
אדרבא
אלפים שנה סחרנו, מכרנו וקנינו
דפקנו את הגויים ואת עצמנו
התעשרנו והתרוששנו
אז למה שלא נמשיך כאן
עוד ועוד עסקים עוד ועוד מסחר
יותר משהתורה והשבת שמרו על ישראל
המסחר שמר על ישראל
שילמנו והשלמנו, מסחרנו ועשינו שלום
בינינו לבין עצמנו
סחרנו בין הברברים לבין הערבים
שלא רצו לדבר זה עם זה
נהגנו באתונינו ובחמורינו בין ערים והרים
והמשכנו לסחר ותמיד סחרנו
זה מה שידענו תמיד לעשות
מכרנו את שקנינו בעשר במאה
ואת שקנינו במאה בעשר
ועכשיו אנחנו נכנסים לסופר ואנחנו נבוכים
האם המחיר של מוצר זה יהיה זול יותר מחר
או יקר יותר מחר
הרשתות מרשתות אותנו
מבלבלות אותנו כל יום
פעם זה שנים במחיר אחד
אחר כך קנה שנים קבל את השלישי חנם
אחר כך השני בחצי מחיר
וכן הלאה
כל יום זה משתנה
ואנחנו כה שמחים אם דפקנו את הסוחר
וקנינו ממנו כשזה היה כל כך זול שהוא בעצמו הפסיד
אדרבא, ימשיכו היהודים לקנות ולמכר
לשם מה נגדל תפוזים או אננס
נסחור באלה שהגויים יגדלו
בכל מקרה כמה אנחנו כבר יכולים לזהם
אנחנו לא מאתים חמישים מליון כמו האמריקאים
ובטח לא מיליארד כמו ההודים או הסינים
הגיע הזמן שכבר נצא עם הסיסמא
עם קטן מזהם פחות!
מאמרים
עוד פעם רציתי לכתב מאמר
על משהו שמציק לי
התחלתי כבר שורה שורה
אבל לבסוף החלטתי שזהו
אני לא אוהב את המאמרים שלי
אני כותב אלפים מלה
ואחרי שאני רואה את זה בדפוס
או באתר שלי
אני אומר לעצמי
הרי אתה אומר את זה יותר טוב
בשמונה שורות של שיר
אז למה לך אלפי מלים
אולי פחות אנשים יקראו את השיר
אז מה?
אלה שקוראים את המאמר
חושבים שהם מבינים
אבל לא מבינים
אז אולי קוראי השירים
לפחות יגידו
אני לא מבין שירה,
אבל
מתי שמעתם מישהו אומר
אני לא מבין מאמרים?
גם זו התקדמות
צריך להודות שזה עובד
מתקדם ומתקדם
ולא נראה שיש מי שיעצור את זה
בתוך צעקות היאוש והיחסלו אותנו
ממשיכה הציונות
בולדוזר שמחסל עצים בדרכו
ולעולם לא מסתכל לאחור
יהיו עצים לא יהיו עצים מה זה חשוב
אחרי אלפים שנה נמצא המתכון המנצח
% קוזאקיות 10% יהדות
50
% אחוז מערביות 10% הטחת אשמה בגויים
20
% חרדת קדש מפני השמדה מיידית
10
או אולי מנוונים אחרים מה זה חשוב
כך וכך אחוזים מכל אלה
וזה הולך קדימה
בסך הכל אלמלא היו מחליטים לחסל אותי
והייתי גם אני בין הנהנים מהציונות הזאת
הייתי גם אני בין השרים את יתרונותיה
אבל היא לא רוצה אותי הציונות הזאת
ולכן השאלה אפילו לא נשאלת.
מוחמד והקריקטורות
אימא שלי מזהירה
אותי שלא אכתוב
על הקריקטורות של מוחמד
"שלא תכתוב על זה
אתה והרעיונות שלך!"
היא עדין מבטאת
את פחדה הכל כך מרוקאי
מההמון המוסלמי
כי ההמון המוסלמי לא מפגין
הוא מתלהם
הוא לא מביע את דעתו
הוא מכין פוגרום
לא הנוצרים ולא המוסלמים
מוצאים חן בעיני
שתי דתות-תרבויות
ששואפות לשלט בעולם
צריך רק להודות לאלוהים
שהוא לא הותיר את הנצרות לבדה
ושם המוסלמים נגדם
ושהוא שם את הנוצרים כנגד המוסלמים
וכך שניהם לא יכולים להציל אותנו ברוך השם
ולהביא אותנו לגאלה המיוחלת שלהם
אולי בכל זאת
יש איזה איזון
שנוצר בעולם
בכל פעם שמישהו מנסה להפר אותו.
אז הנה, אימא,
לא כתבתי שיר על הקריקטורות
הדניות
של מוחמד.
זיכרון השמש
לקחתם לנו את השמש
אמרתם לנו שהוא פרימיטיבי
בלתי יציב
גורם לכויות
גורם לסרטן
לקחתם לנו את השמש
ובמקומו התקנתם לנו
מנורות ופלורצנטים
הלוגנים
שלא יפגעו בנו
לקחתם לנו את השמש
ואחר כך
לקחתם לנו את המלה שמש
ואז שאלתם
מה אתם מעדיפים
פלורצנט או הלוגן
ואנחנו דברנו על אור אחר
אור אחר שהוא לא
זה
ולא
זה
אבל לא הבנתם על מה אנחנו מדברים
אז העדפתם לומר שאנחנו משגעים
אור אחר
וכבר לא ידענו מה שמו
אור אחר
שזכרנו
אך לא ידענו
איך להסביר אותו
לא ידענו להסביר
אך לא יכלנו לשכוח.
כשתבואי לבקרני בירושלים
כשתבואי לבקרני בירושלים
תביאי אתך כמה טנקים
ואם אפשר מטוסי אף 16
ומסוקי אפאצ'י
זוהי עיר השלום
כשאתה מרים יד
היא מיד נעלמת
ליתר בטחון תביאי גם
שלש מאות
פצצות אטום
בואי אט אט
ובדרך
אל תשכחי להרס את הנוף
לפוצץ כמה הרים
לפתח כמה צירים חדשים
ואת העקר שכחתי
תביאי לי כמה סיגרים
קובנים טובים
מאז הסגר
הם נגמרו לי
בגיל מסויים
אני מניח שבגיל מסים
או שתאמר את הדברים
בצורה ברורה
או שאתה יודע לחתך
את השורה
או שחבל כבר על הזמן
או שלמדת כבר את מלאכת השיר
או שאתה ממשיך
להסתובב סביב למלה
ועדיף שתעבר למשהו אחר
תכתוב רומנים
תהיה עיתונאי
עורך
או כל דבר אחר
חבל על הזמן שלך
ושלנו
אני
בכל אפן
מעכשיו
אשפך ישר
אל הניר
את השיר.
הפיגוע בסבארו
אחרי הפגוע במסעדת סבארו
שבו נרצחו עשרים איש
העיתונאי בקש לדעת כמה אנשים היו
והמלצר
ענה היו הרבה מאד אנשים
היה מלא אנשים
היה מפוצץ
גרמנית
פאול צלאן כותב בשפה שתהרוג אותו
מנסה לשחזר
את הימים שלפני
ששפתו הפכה לחרב
שמכון כלפיו
עד שהוא קפץ
להציל את השפה מהמצולות
הוא כותב וממשיך לכתב
בשפת מותו
בשפת הרצח
שירה שמנסה להציל
את השפה מעצמה
ללא
הצלחה.
קודש הקודשים
שם לב שהציפורן
באצבע החודרת אל חדרי בטנך
גודלת מהר יותר מן האחרות
כאלו השקו אותה
הגשמים הזועפים של האמזונס
ערב יום כפור היום
הסעודה המפסקת
גם מפסיקה את המחשבה על מין
המקדימה לבא לעת הארוחה
להתארח שוב בתוכך
אחרי ניכוי מעשר חטאים
אחרי הפרה האדמה
הרובצת בתוכי
אחרי שהכהן הגדול
יצא מבית האסורים
אין שם כלום ויש הכל
בקדש הקדשים
שלך
בקדש הקדשים
של מחשבתי עליך.
שפתיים
לעולם לא אטעם יותר את שפתיו המדממות של אלוהים
ומוטב שכך
בנים ובנות יסתדרו בשלשות
ולא ישירו את התקווה
כי לעולם לא אטעם
לא אטעם
גם אם יבואו גדודים של מתאבדים
החלק הזה בחיי נגמר
חגים מסביב
בתטואן לחגים היה אור מיחד
שלא חוויתי בישראל
היה בהם געגועים לקדושה
וקדושה שבגעגועים
והיינו מביאים מקצת מן הקדש אל החול
של הגויים.
כבר אין בית כנסת בתטואן ואין מנין
(האחרון נסגר לפני שנה)
ועכשיו מה יעשו אחי המוסלמים
בלי הקדש שהיינו מביאים להם מדי כמה חדשים
מה יעשו בלי קצת ירושלים בעירם
מה יעשו כשכבר לא יזכרו
שפעם כנו אותה
ירושלים הקטנה?
עצב
אל תהיה כל כך עצוב
הן בערב השנים
גם מים גם יין
טעמם אינו שונה
גם השמחה גם העצב
שני צדי הספינה
גם המות גם החיים
אינם אלא השתקפות
האחד בראי השני.
זה לא שיבא זה נענע
היא שואלת אותי על שם
מי בית החולים אסף הרופא
מי היה אסף
אולי מישהו מהתנ"ך
איני זוכר
אבל את יודעת על שם מי
בית חולים שיבא?
לא.
על שם המקרין הלאומי שלנו
הרופא הזה שעשה את כל ההקרנות
על ראשי ילדי מרוקו בשנות החמישים
מה? האמת?
נראה שמדינת ישראל מאד מתגאה בו.
לא יאמן...
גם אחרי שכבר חוקקו חוק
לפיצוי המקרנים
וגם אחרי ששערם נשר
והם סובלים מכל מיני מרעין בישין
עדין נותר שמו של ד"ר שיבא
על בית החולים
כדי שנזכר תמיד
שאם לא נלך בדרך
המקרטעת שלהם
מחכות לנו הקרנות
בראש
כדי שנחשב נכון.
לא ברמה של
בהתחלה לא הייתי ברמה של אף אחד
אבל ככל שעובר הזמן
אני לא ברמה של מישהו יותר ברמה
לא ברמה של אלתרמן או שלונסקי
אחר כך לא ברמה של עמיחי
ולא ברמה של זך
ואני שואל את עצמי עד לאן זה יגיע
מתי יתחילו לומר שאני לא ברמה של
נרודה
לא ברמה של שקספיר
לא ברמה של שיר השירים
אה... אני ממש רוצה להיות לא ברמה
של קהלת
זו תהיה מחמאה רצינית!
מחמאות לחוד, כתיבה לחוד
אני מקווה לעמד ברמה
של מה שאני יכול לכתב.
גם זה לא קל ולא משהו.
בליגת המשוררים היקומית
מחליט הזמן הארך.
שבור את שירך
זה מאד מחמיא שאתה כותב עלי שיר
והשיר כתוב נהדר
כמו השירים האחרים שלך
אבל תשאל את עצמך טוב
אם אתה רוצה להיות משורר
ואם התשובה היא
כן
נכשלת
שבור לעצמך רגל
בבית החולים תחשב על זה טוב טוב
שירים טובים יש לרב
אפשר ללמד לכתב שיר טוב
אבל זאת לא שירה
וזה לא עושה אותך משורר
רק לכותב שירים טוב
אז שבור
שבור את המשפט ואת השורה
ואת כל מה שנחשב לשירה טובה
שבור היטב
שבירה שלא ניתנת לאיחוד
שבירה לצרך שבירה
ואחר כך תתחיל לכתב את עצמך
דרך השיר
שבור עוד רגל ליתר בטחון
כדי שתישאר לבדך ביאושך
מול הדף הלבן
ערום מכל פואטיקה
ערום ממשוררים אחרים
אל תשכח אותם
את המשוררים שאהבת
אבל הם כבר עשו את דרכם
הם כבר שברו את שברם
הם כבר פרקו את פרקם
אתה לך עכשיו
לבנות עוד אנייה ללא עץ
ועוד מכונית שלא נוסעת על חשמל
לבנות מטוס עשוי אויר
וממלכה מאכלת מאש
אחר כך
אולי, זה בכלל לא בטוח
תוכל לקום
וללכת על קבים
עם שברי זגוגיות ושברי שיר
שברי מלים ושברי חיים
או אז אולי, אולי
אם השבר יהיה אדיר
אם תשרוד את רעידת האדמה
או אז תוכל ללכת שוב
זו תהיה כבר הליכה שלך ורק שלך
ואם לא תצליח
תאמין לי
שהכישלון שלך
יהיה שווה מאתים הצלחות של אחרים
מאתים שברים שבורים
שישברו את לחמך
במלחמתך באלים.
הזיכרון השבור
עכשיו הם מתגעגעים
לשוק הבדים בבגדד
לסוקו צ'יקו של טנג'יר
ולעיר העתיקה של מרקש
זיכרונם השבור
ממציא מזרחיות
מזרח שעבר דרך
המלה האירופאית
והאשכנזית
מזרח חדש
שלא היה קיים לעולם
הם צריכים את זה
וכשאני מספר להם
משהו על עירי
דבר פשוט
כמו הליכה לבית הספר
מידי יום
או השמש של בית הכנסת
הם חושבים
שגם אני מדמיין
דמיון מזרחי
שתטואן היא עיר
שהמצאתי בחלומותיי
מזכיר לי את דודי
שהיה מנסה להרשים את הבחורות במדריד
מספר להן שבאפריקה
(אז היינו אפריקאים, כי זו
היתה האפריקה היחידה של
ספרד הקולוניאלית)
באפריקה
האריות
מסתובבים חפשי ברחובות
ואף אחד לא מתפעל מזה
האמינו או לא האמינו
הבחורות
איני יודע
אבל זה עשה רושם כביר.
השירה תנצח
בסופו של דבר השירה תנצח
אחרי כל המלים
הרומנים
הספרים
השירה תישאר
כי השירה
היא בסופו
של
דבר
הצעקה
האחרונה
או הראשונה
אחרי שהעולם
יהיה בסופו של דבר
סופו.
חינוך ביהביוריסטי
למה אתה כותב רק שירים על קיפוח?
מכת חשמל.
הנה אתה רואה, כשאתה לא כותב על קיפוח
השירים שלך טובים.
סכריה.
זה הולך ככה כל יום, ואתה צריך
להתרגל לחשמל או למות מסכרת.
שתיקה כהודיה
כל כך רציתי לשתק אתך
וכל כך רצית לדבר אתי
ודברת אתי על כך
שאני רוצה לשתק אתך
ואני דברתי על כך
שאני רוצה שתשתקי אתי
ולא ידעתי לדבר אתך
כפי שלא ידעת לשתק אתי
http://www.lulu.com/moben
הספר הזה נכלל עכשיו גם בקובץ "שירים" שכולל חמישה ספרי
שירה
http://www.lulu.com/content/170384
מואיז בן הראש שירים 2006-1999 חמישה ספרי שירה בכרך אחד.
| 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.