יהלומן נרצח במשרדו שבבורסת היהלומים. אלמנתו בהריון ולה
ילד
קטן. היא אשתו השנייה, והייתה בצעירותה פקידה במשרדו. היא
נחושה בצעדיה לתפוס את מקומו בענף. המסורת מסייעת לה. בתסריט
רק מאורעות בסיסיים, בלי פיתולי טלנובלה.
1. חוץ, כניסה למגדל משרדים, אחר צהריים
דינה זילברמן (48), נאה, מראה מכובד מאוד, מגיעה עם מכוניתה
למרגלות הכניסה לבניין. השוער מזדרז להגיע אליה, לעזור לה
לצאת.
שוער:
שלום גברת זילברמן, כרגיל?
דינה:
שלום, אני אודיע לכם לפני שאצא.
השוער נכנס למכונית ומסיע אותה לחניה. דינה נכנסת לבניין.
2. פנים, משרד של עו"ד, לאחר מספר דקות
דינה זילברמן מגיעה למשרדו המפואר של עו"ד יוסף מעוז, 65. עוד
כשהיא בפתח, רואים את המזכירה מפעילה את האינטרקום שלה. מיד
הוא יוצא אל דינה, מחבק אותה ומוביל אותה אל משרדו, לפינת
הסבה.
מעוז:
ערב טוב דינושקה, מה חדש?
דינה:
הכל מצוין, ברוך השם.
מעוז:
אני שמח על כך. ובכל זאת?
דינה (באנחה קורעת לב):
הילדים מוצלחים, העסקים פורחים, ואתה יודע שאני כבר לא צעירה.
איך מתחיל נוסח צוואה? "מכיוון שאין אדם יודע יום מותו", אני
רוצה להכין צוואה.
מעוז:
החלטה נבונה. חשבת על תנאים מסוימים?
דינה:
הכנתי שעורי בית.
דינה מוסרת לו את הנוסח שהכינה מראש והלה מעיין בו ומהמהם תוך
כדי קריאה. כשמסיים לקרוא את המסמך הוא נרכן אליה.
איני רואה כל בעיה שהיא בביצוע הצוואה. אני מכיר אותך יותר
מעשרים שנה? לא! קרוב לשלושים שנה, אך עכשיו אני כבר לא כל כך
בטוח בזה.
דינה מחייכת אליו ובשפת הגוף מבקשת הסבר. עו"ד מעוז חוזר
לעיין בנייר שבידו.
מעוז:
למה את רוצה שדווקא עו"ד בנימין זילברמן, בנו
של פנחס זילברמן ז"ל, מאשתו הראשונה, יהיה
המוציא לפועל של הצוואה? למה את   טורחת לציין
במפורש, שהטלית שהשאיר פנחס ז"ל תעבור
לרשותו של יגאל, שישתמש בה כשיעלה לתורה
ב"שבת חתן" שלו?
דינה:
ראשית כל, זה קיום הצוואה של אביו של יגאל, מנוחתו עדן. זה גם
עניין של מסורת וגם סיפור החיים שלי. אני אמנם מחייכת, אך אתה
עכשיו, ממרומי 48 שנות חיים, כשאני יותריודע שלא תמיד החיים
חייכו אלי. הם אפילו היו אירוניים למדיי.
מיושבת ומפויסת, אני מוכנה לפרוק מקצת
מסודותיי, בתנאי שהן יהיו לאוזניך בלבד. אם
תהיה לך סבלנות ומספיק זמן לשמוע את סיפורי.
אני אספר לו את המאורעות כסדרם, ואל תתבייש
לבקש ממני לדלג על מה שידוע לך, ממה שפורסם
וממה שידוע לך מקרבתך למשפחת זילברמן.
עו"ד מעוז מטלפן למזכירה.
מעוז(בטלפון):
בואי בבקשה עם היומן שלי.
(לדינה) יהיה לנו את כל הזמן שתצטרכי.
מגיעה המזכירה עם היומן ומגש כיבוד, מוסרת לו את היומן. הוא
מעין בו, רושם מספר טלפון, מחזיר את היומן למזכירה ומתחיל
לחייג ואומר לה
מעוז:
בטלי בבקשה את   הפגישה האחרת,
ואל תעבירי שיחות.
המזכירה יוצאת. השמש של אותו אחר הצהרים כבר נטתה עד כדי כך
שהשתקפותה   בחלון   הכהה בבניין ממול האירה את דינה באור חזק
וסנוורה אותה. דינה טעמה מהכיבוד ושתתה מכוס המשקה שלפניה.
ברקע שומעים את עו"ד מעוז.
מעוז:
ערב טוב דוקטור... כן, מעוז. צץ לי עניין דחוף.
אם אתה מוכרח להיפגש אתי היום, אני מזמין
אותך למקום שלנו, בתשע בלילה. אם הנושא
סובל דיחוי, מחר נקבע פגישה במשרד.
... מצוין, תודה, לילה טוב דוקטור.
דינה התרווחה בכורסה והתחילה לספר.
דינה:
הכרת את פנחס בעלי. הוא היה הגבר בחיי.
אין לך מושג מה זה, ושלא תדע מצרה כזו,
שבשעה שאתה מחכה ליקירך שיגיע הביתה בערב,
מגיע נשיא בורסת היהלומים עם חבורת
שוטרים ובלשון עדינה מסבירים לך שקרה
אסון, ודבר כזה עוד לא קרה בין כותלי הבורסה.
3. פנים. מטבח בבית אמיד - לילה
דינה זילברמן, 35, אישה נאה, בהריון מתקדם, באה אל בנה, יגאל,
בן שנתיים וחצי. מרימה אותו, מחבקת אותו.
דינה:
בוא לצחצח שיניים. עוד מעט אבא יבוא,
ישכיב אותך לישון ויספר לך סיפור.
4. פנים. חדר בקרה - לילה
בחדר בקרה עמוס צגים, מחשבים וטלפונים יושבים שני בקרים: פסח,
בן 55, גמלאי של המשטרה, רמי, בן 22, חייל משוחרר, צופה בצגים
של טלוויזיה, בתמונות של מסדרונות.
פסח (מדבר בטלפון):
אדוני, אנחנו נועלים בדיוק בעוד 9 דקות. אחר כך היציאה היא רק
דרך השער הצפוני.... לא, אינך צריך להודיע לנו. לילה טוב.
(מניח את   השפופרת ואומר לחברו) אין לו בית?
מעלעל ברשימות ובצג המחשב, מחייג. לא מקבל תשובה. מנתק ואומר
לחברו:
אין תשובה משש תשע שתיים. תבדוק אם יש מישהו בדרך החוצה
מכיוון קומה 6, לפני שאני שולח סייר. רמי עובר על הצגים.
רמי:
הכל ריק. הוא לא בדרך החוצה.
פסח (למכשיר קשר):
שמונה מבקר, עבור.
8 (קול במכשיר הקשר):
בקר משמונה, עבור.
פסח:
8 (קול במכשיר הקשר):רשום אצלי, שבעל משרד שש תשע שתיים לא
יצא, ואין תשובה מחדרו.
אני בדרך לשם. סוף.
פסח ממשיך לעבוד. מתקשר בטלפון.
פסח:
מר שפירא?... ערב טוב. אתה יודע שעוד דקה נועלים?!... כן, אבל
אחר כך אתה מתלונן עלינו. אתה חבר בורסה, אתה קובע את
הכללים... נו, באמת, עד כאן! זה לא נושא לוויכוח. לילה טוב.
(לחברו) כל פעם אותו הסיפור אתו.
8 (קול   בקשר):
בקר משמונה, עבור.
פסח:
עבור.
8 (קול במכשיר הקשר):
אדום! אני אומר שנית, אדום.
רמי מצטרף לפסח, מפעיל מכשיר הקלטה.
פסח:
שדר.
8 (קול במכשיר הקשר):
זילברמן   מת. אני חושב שזילברמן מת. הראש שלו על השולחן והוא
לא עונה לצלצול בדלת ולמהלומות שלי על הדלת הפנימית.
פסח:
זה עוד לא קרה לי. (לרמי) קח את הדף האדום ותתחיל לטלפן
לכולם, לפי הסדר.
5. פנים. מרפאה של ד"ר ברמן - בוקר
רס"ר שמחון, בלש במשטרה, 40, בבגדים אזרחיים, חוקר את ד"ר
ברמן, הרופא, 65. על השולחן נמצאת ערמת התרופות, ששמחון לקח
מהמשרד של זילברמן. לפני השוטר פרוטוקול העדות, דף כמעט מלא.
שמחון:
אז אתה רוצה להגיד לי שנותרו לו לכל היותר שלושה חודשים? הוא
לא סבל והיה אפשר להסתיר את המחלה?
ד"ר ברמן:
כן! הסרטן הזה מתגלה בכיעורו רק כחודש לפני הסוף. גרשון
זילברמן ז"ל היה גבר חזק, עם תאוות חיים לא נורמאלית,
והתרופות איזנו אותו מצוין.
שמחון:
אז ממה הוא מת?
ד"ר ברמן:
אני בטוח שהוא לא מת מהמחלה, כי רק לפני שבוע הוא נבדק. אם
הבאת את כל מה שמצאת לידו, אין סימנים   שהוא התאבד, אין כאן
חומר שיכול להרוג אותו. וגם, בעת הבדיקה הוא לא נראה כאחד
שמואס בחייו. להפך. לא הכרתי את העסקים שלו, ואני לא פתולוג,
כך שאין לי השערות נוספות.
השוטר מסיים לרשום את העדות, אוסף את התרופות.
שמחון:
תודה רבה על חוות דעתך. גם שלילת אפשרויות היא התקדמות.
הרופא קם ומלווה אותו לדלת, נפרדים.
6. חוץ. בית קברות - אחרי הצהרים
ההלוויה של פנחס זילברמן. סביב הקבר המכוסה נמצאים מלווים
רבים. חלקם בחליפות עסקיות וחלקם בבגדי חולין. האלמנה, דינה,
בחליפה שחורה, עם "קריעה", עיניה אדומות. 2 הבנים של המנוח:
גרשון, 34, עו"ד, בחליפת עסקים, כיפה שחורה מגוהצת, בחולצה
"קריעה"; בנימין, בן 30, איש עסקים מצליח, בחליפת עסקים, כיפה
שחורה מגוהצת, בחולצה "קריעה". גרושתו, שרה, אם בניו, בת 55,
מטופחת, עומדת במעגל השני, יחד עם בני משפחה וחברות. מסביב,
בין המצבות עומדים עוד מלווים, גם עו"ד מעוז, 52. הרוב
בקבוצות.
רב (באמצע   הספד):
....חברנו פנחס, עליו השלום, אדם   יקר היה, פאר לקהילה שלנו.
מעשי הצדקה שלו היו בגלוי ובסתר. לא קרה שפניתי אליו ויצאתי
ללא נדבת יד נכבדה. פעילותו בחיי הקהילה הייתה שם דבר,
ובעזרתו הוקם בית הכנסת המרכזי שלנו.
המצלמה עוברת לצמד שפיגל ובן צבי, שעומדים בין המצבות, בנפרד.
שפיגל, בן 50. בחליפת עסקים פשוטה, עמוס   גורמטים. (סוחר
יהלומים   לשעבר. הסתבך   ואינו חבר בורסה. עוסק בכל מיני
עסקים, כולל כאלה שעל סף האי-חוקיות). בן צבי, 50. בחליפת
עסקים ישנה. סוחר יהלומים פעיל. שפיגל שותף סמוי שלו.)
שפיגל (בלחש, לבן צבי):
צריך להגביר את החיפושים. לא יתכן שהאדמה תבלע 20 מליון דולר!
בן צבי (בלחש):
לא יתכן! אני בטוח שהמספר שאמרת מוגזם, קשה לי לבטא מספר כזה.
פנחס היה גדול, אך לא עד כדי כך גדול. נחכה עד אסיפת הנושים.
שפיגל (בלחש):
אתה עוד לא מכיר את שפיגל?!   "רב פינחס" שיחק   עם הרבה כסף
שלנו.
הטלפון הנייד של שפיגל מצלצל. שפיגל שולף אותו וממשיך לדבר
לבן צבי:
מה שלא נמצא לפני כולם - לא יהיה שלנו! (לטלפון) הלו?!... עוד
לא יודעים, ההלוויה עוד לא הסתיימה.
חלק מהמלווים מסתכל עליו.
מלווה א (לשכנו):
תראה את שפיגל, כריש אמיתי, אפילו בהלוויה של השותף שלו הוא
ממשיך בעסקים.
מלווה ב:
שותף שלו? מה זאת אומרת?
מלווה א:
אתה ישן בעבודה? כשזרקו אותו מהבורסה הוא היה בצל של זילברמן;
אחר כך הוא החזיק את זילברמן בכיס שלו.
שפיגל:
בוא נזוז קצת, אנחנו מפריעים כאן.
שפיגל אוחז בזרוע של בן צבי, וזזים למעגל רחוק יותר.
7. חוץ. בחצר של זילברמן - באותו זמן
מגיע שליח במדים של "סל הזהב", עם ארגז מוצרים. דופק בדלת
החזית. כשלא עונים - מקיף את הבית, דופק בדלת האחורית. כשלא
נענה -   בולש מסביבו, פורץ לבית. לובש כפפות, בודק   בקירות,
מאחורי תמונות, מתחת המיטות ובכל מקום אפשרי, אם יש כספת. תוך
כדי בדיקה מתקשר בטלפון נייד. מחזיק בידיו מיקרופוניםציוד
האזנה.
שליח:
הבאתי את המשלוח, אין אף אחד בבית. להשאיר להם את הבונוס?
קול, בטלפון:
אז גם לא קיבלת טיפ. אל תשאיר בונוס ותמשיך במסלול.
השליח אורז את הציוד שלו, יוצא מהבית, מוודא שלא השאיר עקבות,
מנגב את הטלפון הנייד ושם אותו בשקית נייר. יוצא, נועל את
הדלת. בדרך למכוניתו זורק את השקית עם הטלפון לפח האשפה.
8. חוץ. בית קברות - באותו הזמן
חזן (מתפלל):
אל מלא רחמים, שוכן במרומים, המצא מנוחה נכונה...
ממשיך לזמר את התפילה. המצלמה חוזרת לבן צבי. בדרכה היא עוברת
על צוות צילום, שנמצא במקום רחוק.
בן צבי:
איך נחפש? מה נחפש?
שפיגל:
זה כבר השטח שלי. עדיף שלא תדע. אני בטוח שהאנשים
שלי כבר פועלים בשטח. כאן קוברים את "רב פינחס",
הנדיב הידוע, על חשבוני!!!
בן צבי:
הצלחת להדאיג אותי. מה מצבי?
שפיגל:
כל עוד אנחנו שותפים, גם אם דברים ישתבשו, לא אתן לך לפשוט
רגל.
בן צבי (עגמומי):
יש עוד מישהו בסירה שלנו?
שפיגל:
לא!! אבל יש כנראה עוד כמה סירות.
בן צבי (בקוצר רוח):
אנ'לא מבין!!
שפיגל (בסבלנות):
מה לא ברור? (בניגון של לומד תלמוד) אם זה היה רצח, ולא אני
רצחתי אותו,   בוודאי יש עוד כאלה שנפלו.
בן צבי:
רצח!?
שפיגל:
אם זה לא רצח, אז זה שקוברים אותו עכשיו, כאן, הוא לא
זילברמן. זילברמן היה בריא ברוחו ובנפשו. נפילה בעסקים לא
הייתה הורגת אותו.
9. חוץ. בית קברות - דקות לאחר מכן
יחידים וקבוצות מניחים זרים רבים ושונים על הקבר. נותנים
לדינה כוס מים.
הרב מארגן את הציבור בשתי שורות, והאבלים עוברים ביניהן. שני
יהלומנים, בחליפות עסקים, בני 60, ציפורי ויהלומי, משוחחים.
ציפורי:
תראה את האלמנה. נראית טוב. מעניין מה השאיר לה ולתינוק?
יהלומי:
מעניין מה יישאר להם, אחרי שיגלו כמה חובות הוא השאיר.
ציפורי:
מניסיון, אף אחד לא יעיז לגעת בדירה ובתכשיטים שלה. לא
היהלומנים, בכל אופן.
אחרי שהבנים-האחים עוברים בין המנחמים ונועלים את הנעלים,
שרה, הגרושה, מתקרבת לבנימין, מחבקת אותו.
שרה:
איפה אתם יושבים?
בני:
מה זאת אומרת איפה? בבית של אבא, זכרונו   לברכה.
שרה (בתנועת ביטול):
נו!
בני:
את לא מתכוונת לבוא? כל המשפחה באה עכשיו לשם.
גרשון (בא ומחבק אותה):
למה אתה מציק לה?!   את לא חייבת לבוא.
בני:
זה לא הזמן והמקום להתחיל לעשות חשבונות.
10. פנים. משרד במשטרה - בין ערביים
ישיבה במשטרה. דיון ב"תיק זילברמן". צח, קצין, פקד, 40,
והצוות שלו: רס"ר שמחון רפי; רש"ט ברקוביץ צביה, 28. כולם
בבגדים אזרחיים.
צח:
אז מה יש לנו?
שמחון:
בהלוויה לא ראינו פנים מוכרות מהאלבום, אך ראיתי טיפוסים
שאפשר להגדירם חשודים. אבל זה כנראה בגלל שאני יותר מדי שנים
בענף. מחלק מודיעין בוחן את הקלטת שצילמו בהלוויה.
צביה:
אם יש חשד למעשה לא חוקי, זה בגלל שמצלמת הווידאו במשרד לא
פעלה, לא מצאנו קלטת בווידאו. הרופא שלנו לא מצא סימני
אלימות, ולא נמצאו סימנים של פריצה. אם מניחים שהיה זה רצח,
סביר שהמנוח הכיר את הרוצח, כי אחרת הוא לא היה מכניס אותו
למשרדו.
צח:
אולי לרוצח היה מפתח?
צביה:
לא סביר, כי צריך לעבור שתי דלתות, שיוצרות מבואת מלכודת
בכניסה למשרד. אם זילברמן היה רואה מישהו זר פותח את הדלת
הראשונה, היה לו מספיק זמן להבריח את הדלת הפנימית.
שמחון:
עדיין לא בדקנו את תכולת הכספת. הנהלת הבורסה ידעה, שבזמן
האחרון היו למנוח קשיים עסקיים, אך מניסיונם - רצח לא מועיל
לצדדים.
צח:
אז בינתיים כל האופציות פתוחות?!
שמחון:
כן. מז"פ סיימו את העבודה שלהם שם. בינתיים המשרד שם נעול. לא
ייכנסו לשם בלי נוכחותנו ונוכחות נציג המשפחה והנהלת הבורסה.
צח:
שמחון, תתאם שני צוותים משותפים לבורסה ולמחלק מודיעין,
שיעברו על הסרט מההלוויה. כל צוות יראה את כל הסרט.
11. פנים. בית זילברמן - לילה
היום הראשון של ה"שבעה". הטלוויזיה והמראות מכוסים. על השולחן
ביצים קשות, שתייה קרה, עוגיות. דינה, גרשון ובנימין יושבים
על ספה ללא ריפודים, מתנהגים לפי המסורת. שאר בני המשפחה
מסתובבים, מגישים, מדברים. מנחמים נכנסים ויוצאים. ביניהם גם:
יצחק כהן, 38, חובש כיפה סרוגה; שפרה כהן, 35, אשתו של יצחק;
יעקב ניסימוב, 35, יהלומן בחליפת עסקים.
שפרה:
לא היו סימנים מוקדמים?
דינה:
הוא היה בדיוק כמו שהכרת אותו. הוא היה בריא כמו שור. שחה,
שיחק טניס, לא שתה. עישן רק קצת (אתנחתא) היה! משונה לדבר
עליו בזמן עבר. הוא אפילו לא ידע שאלד לו בת.
אורחת:
לא ביקשתם ניתוח, לברר מה הסיבה?
דינה:
המשטרה ביקשה, אך לא דרשה. המשפחה התנגדה. (נאנחת) אני אפילו
לא יודעת מה רשמו בתעודת הפטירה.
רוב האורחים מסתלקים. בני מלווה חלק מהם, מחפש אם נשאר מישהו
שבא במיוחד אליו. אין. נכנס למטבח, שבצד הסלון. גרשון   מצטרף
אליו.
גרשון:
מה היה הקטע עם אימא, בבית   הקברות?
בני:
חבל שרק רמזתי לך מה קורה בבית. כל השנים ויתרתי על מעורבותך
במלחמות ההורים. אתה יצאת מהבית ולא עניין אותך איזה גיהינום
היה שם. אימא עבדה עליך, ולך היה נוח להאמין, שאנחנו   משפחה
לתפארת.
גרשון:
על מה אתה מדבר?
בני (בפסקנות):
שנינו לא עיוורים ולא מטומטמים. יש לנו עוד חמישה ימים להיות
כאן; עכשיו נפסיק את הדיון, ונחדש אותו אחרי שתנתח לעצמך את
כל הסימנים שהתעלמת מהם.
מביאים לדינה את בנה. דינה מערסלת אותו, דמעות מופיעות
בעיניה. יוצאת אתו מהחדר.
שפרה (לאורחת):
הלב נשבר! מה אפשר להגיד לילד. עוד מעט דינה תלד ילד שיהיה
יתום מרגע הוולדו.
אורחת:
יודעים אם זה בן או בת?
שפרה:
פנחס לא רצה לדעת. הוא היה בטוח שהוא יכול להוליד רק בנים.
12. פנים. משרד הנהלת הבורסה - בוקר
יום לאחר הלוויה. ישיבת הנהלת הבורסה. הנשיא - חיים גולדמן,
65, יהלומן   ותיק ומכובד ביותר, בלבוש מהודר. אתו: מושייב
שמעון, 65, זיגלבוים מנדל, 60, זילבר חנינה (50). כולם
בחליפות עסקים.
גולדמן:
יש חרושת שמועות בעניין מותו של פנחס זילברמן ז"ל, וזה מזיק
לעסקים. אנחנו נוציא הודעה רשמית, שוועדת הביטחון תבדוק את
המקרה בתאום עם המשטרה. ועדת החברים תברר את המצב הכספי של
המנוח. בתום השבעה נציג לפורום זה את ריכוז החובות של המנוח.
מושיוב:
אני מודאג מאוד מסידורי הביטחון אצלנו.
גולדמן (נכנס לדבריו):
אני מבקש לא להעלות כאן, בעצם - בשום מקום, את עניין הביטחון.
קצין הביטחון טרם סיים לעבור על כל רשימות הנכנסים והיוצאים,
כך שאין חשודים, וכל אמירה תהיה בלתי אחראית. כפי שאמרתי,
אנחנו משתפים פעולה   עם המשטרה.
13. פנים. משרדי הבנק בבורסה - יום
ישיבת מנהלים. מנהל הסניף - יוסף בן פורת, בן 55, בחליפה
מהודרת, מעדכן את העובדים הבכירים בסניף. שמיל שקד, סגן
המנהל, 45, בחולצה לבנה ועניבה. רינה, 35, מנהלת מחלקה בסניף,
בחולצה לבנה ומטפחת צוואר,
בן פורת:
לא נעים להגיד, אך אכלנו אותה. ברגע זה ברור שגם הבנק שלנו
יינזק. במצב כזה אין ערך לביטחונות האישיים. נקווה שהיצוא
בסדר. נצטרך להמתין עד שהנהלת הבורסה תתארגן ונבדוק את המלאי.
אני דורש, שכל אחד יבדוק עכשיו, היטב היטב, את הסיכונים של כל
לקוח, ולא לוותר על הערכת המלאים. מבחינתנו, לא משנה אם
זילברמן נפטר ממחלה, נרצח או התאבד; גם אם היה לו ביטוח חיים,
הכסף עובר למוטבים בפוליסה.
שמיל:
ידעתי שזה יהיה סופו! הרחתי את זה.
רינה בועטת בשמיל מתחת השולחן.
שמיל:
איי!
בן פורת:
מעניין שעכשיו אתה מגלה את כישרונותיך. תכף תגיד שכל הזמן
הייתה כתובת על הקיר. אני בטוח שגם הכנת תרשומת מתאימה בתיק
שלו, ולא אתפלא אם יהיה עליה סימון שלי.
14. פנים. משרדו של שפיגל - יום
בן צבי יושב אצל שפיגל. שפיגל באמצע שיחת טלפון, שנשמעת
ברמקול של המכשיר.
שפיגל:
כן, אני מבין.
קול (מהטלפון):
חבל על הכסף שלך, אני לא מאמין שיש משהו חופשי, בעל ערך,
שאחרים לא יודעים עליו, שתוכל לשים עליו יד. מה אתה אומר?
שפיגל:
אני אומר, שאני לא מוותר בקלות. אני לא אוהב להשתתף בתרגיל
עוקץ כשאני הקורבן (מכה בשולחן). בשלב זה תודה (מנתק את
הטלפון).
15. פנים. בית זילברמן - בוקר .
על השולחן אלבומי תמונות ותמונות בתפזורת. אין "אורחים". ברקע
ארון קודש קטן, סידורים, כתבי קודש.
גרשון:
דינה, אני לא יודע אם תצליחי לסלוח לי על הסבל שגרמתי לך
בשנים האחרונות. מי שקבע שצריך לשבת שבעה בבית הנפטר היה חכם,
זה כמו דינמיקה קבוצתית. בימים האחרונים ראיתי את העוול
שגרמנו לך. כל הזמן האשמתי אותך בקרע בין אבא זל ואימא. הייתי
עיוור. בני אמר לי, עוד בהתחלת המשבר בין ההורים, שאבא היה
גיבור שנשאר עם אימא כל כך הרבה שנים.
דינה:
אני שמחה שהגעת למסקנה זו בעצמך. לא ממני אתה צריך לבקש
סליחה, אלא מאביך ז"ל. אני יודעת, שקשה להאמין שאישה בתחילת
שנות השלושים תינשא, מאהבה, לגבר שמתקרב לשישים. לא נישאתי לו
מרחמים על מצבו המשפחתי הדפוק, ולא מסיבות כלכליות; התחלתי
לעבוד אצלו כנערה מסכנה. כבר בגיל 26 הייתי מקצוענית בענף,
ויכולתי להיות עצמאית.
(שקט למספר שניות, בולעת רוק)   חבל שלא שוחחת עם אביך מדי
פעם. אשמח מאוד אם יהיה כבוד הדדי בינינו, ותהיה דוד טוב
לילדיי (מלטפת את הבטן).
16. חוץ. בחצר של זילברמן - לילה .
מישהי יוצאת מהדירה של דינה, מניחה שקית אשפה בפח האשפה.
כשמסתלקת - בחור צעיר מגיע, מוציא את השקית מהפח, מכניס אותה
למכוניתו ונוסע.
17. פנים. משרד חקירות - יותר מאוחר
מספר בחורים בודקים את תכולת שקית הזבל. נכנס גדי, בעל המשרד,
30, סמכותי.
גדי:
כל יום, עד הודעה חדשה, אנחנו עוקבים אחרי הנעשה אצל האלמנה,
כל תנועה ופגישה יצולמו ויירשמו. נאזין לשיחות שלה, בטלפון
ופנים אל פנים, באמצעות ציוד אלחוטי משוכלל ביותר. כל דבר
חשוד תביאו לידיעתי מיד. הצגת הנתונים היומית תהיה מדי לילה,
בשעה כזו. החשוב ביותר הוא, שלא יידעו שיש מעקב על האלמנה.
מבחינתכם - אני מזמין העבודה.
18. פנים. משרדו של שפיגל - בוקר (יום 6)
שפיגל יושב עם בן צבי.
שפיגל:
אני מרים ידיים. אנחנו נשיט את הסירה שלנו לחוף מבטחים, כל
עוד אנחנו בשליטה. יש לי חשש, שאנחנו היינו רק דגי רקק בים של
רב פינחס. יש מישהו שמוכן לזרוק כסף טוב בעקבות כסף רע.
קירבנו אותי. ואני חשבתי שאני חכם!
בן צבי:
אם אתה אומר! אני מרגיש שאני עוד באמצע הסטאז'. מה הנזק שלי?
שפיגל:
אם תמשיך אתי - לא תפסיד, אף לא אגורה אחת. אני ארשום זאת
כשכר   לימוד.
19. פנים. משרד הנהלת הבורסה - בוקר, באותו זמן
ישיבת חירום. הנוכחים מעיינים בתצלום מכתב.
גולדמן:
יש התקדמות בחקירה. אחד מהחברים שלנו מסר לי חבילה - מעטפה
קשט, שמסר לו המנוח לפני שבועיים, בנאמנות (מציג לנוכחים את
המעטפה). לא היה לו מושג מה יש בה עד לפני שעה קלה. פתחנו
אותה בנוכחות חברי ועדת החברים ומצאנו בה מכתב ומפתח של כספת.
מיד הודעתי על כך למשטרה, ושלחנו להם את המכתב בפקס. הם בדרך
להוצאת צו חיפוש מיידי במשרדו של המנוח. תוכלו לקרוא את המכתב
כאן. מכם אני דורש, שלא להוציא דבר החוצה. גם לבני המשפחה
שלחנו תצלום, הם ינהגו במידע כהבנתם וכרצונם. המשטרה תחקור
בדרכה, ואנו נפעיל את חושינו ונסייע לה לגלות מה קרה. וכפי
שתראו, יש לנו בעיה.
ציפורי:
בעיה? סופר בעיה. (מצביע על המילים במכתב) שלא ינברו במה
שהיה, שכל אחד יישאר עם החבילה שלו.
יהלומי:
לא השאיר כסף, רצחו אותו.
גולדמן:
רבותיי, אני מקווה שאתם לא מקיימים עכשיו ישיבת בית דין. מה
שאני אומר עכשיו זה לא לפרוטוקול: זו לא אותה בורסה של מזל
וברכה כמו פעם. יש חברים שמתפרסים לשטחים חדשים, שאינם מוכרים
להם, ולוקחים סיכונים עליהם ועל חבריהם. חזל אמרו, שאין הברכה
מצויה אלא בדבר   שאין העין שולטת בו, עסקים נעשים בצנעה! היום
יש   פאר, הרבה יחסי ציבור.
20. פנים. בית זילברמן - באותו זמן
בני מגיע מכיוון דלת הכניסה. בדרך לחבורה הוא פותח את המעטפה
ובוחן את תוכנה.
בני:
שליח מהבורסה הביא אלינו העתק מכתב שכתב אבא זל. קיוויתי
שנעבור את השבעה בלי הפתעות.
דינה:
בואו לא נדחה את הבעיה. אם יש משהו שיכול לעזור להבין מה קרה,
כל רגע טוב לזה.
לוקחת את הנייר מידיו של בנימין וקוראת בו, בשקט, ומיד מתחילה
לבכות. מעבירה אותו לגרשון, שסמוך אליה.
דינה:
תקריא אותו.
גרשון:
מעיין בנייר שניות אחדות, משתעל ומתחיל לקרוא בקול, כשמדי פעם
נעצר, מהמהם לאורך קטעים שנראים לו פחות חשובים.
יגאל ואת הייתם הסיבה היחידה שהסכמתי להמשיך לשתף פעולה עד
עכשיו. אבל, יש כאלה שחושבים שאני כבר לא מספק את הסחורה,
וחוששים לעורם.... אני מרוקן לגמרי, ואין לי מה להוריש
לכם.... תגדלי את יגאל להיות יהודי טוב, ולבר המצווה שלו תתני
לו את התפילין שלי ואת טלית השבת שלי.   ... איני יכול להכתיב
לך הדרך בלעדיי.   מחכה לך תקופה לא קלה, אך כוחך יעמוד לך
ותעברי אותה בשלום. זו לא תחזית אסטרולוגית, אני מכיר אותך.
... הגיע הרגע שכל כך חששתי ממנו. הגעתי למצב שאין מוצא ממנו.
אין שום אדם שאני רוצה שיהיה עד לרגע מביך זה, ואיני רוצה
לערב בעניינים שנוצרו אנשים שאיכפת לי מהם. בימי חיי ידעתי
מעלות ומורדות בעסקים, אך עתה הגיעו מים עד נפש. כוחות חזקים
התערבו בחיי וגוררים אותי למצבים בלתי נסבלים. (מרים עיניו
מהנייר ושואל את דינה) ידעת שהוא חולה סופני? תשמעי (מגביה
קולו): הם לא יודעים מה שרק אני וד"ר ברמן יודעים. הם יחסכו
לי סבל רב, כי המחלה שמקננת בי היא נוראית וקטלנית, ומצבי
קריטי. ... בשישים שנותיי ראיתי ימים רעים וגם ימים טובים לא
חסרו לי. בשנים הקשות האחרונות את ויגאל נתתם לי את טעם
החיים. אני מקווה שתגדלי את יגאל שלנו ברוח ישראל סבא.
גרשון מעביר את המכתב לדינה ואומר:
צריך לקרוא את המכתב בתשומת לב מלאה, הוא גדוש בפרטי פרטים.
הנוסח המלא של המכתב: דינה יקרה. הגיע הרגע שכל כך חששתי
ממנו. הגעתי למצב שאין מוצא ממנו. אין שום אדם שאני רוצה
שיהיה עד לרגע מביך זה, ואיני רוצה לערב בעניינים שנוצרו
אנשים שאיכפת לי מהם. בימי חיי ידעתי מעלות ומורדות בעסקים,
אך עתה הגיעו מים עד נפש. כוחות חזקים התערבו בחיי וגוררים
אותי למצבים בלתי נסבלים. למעשה, כבר איני אדון לעצמי. איני
יודע אם אזכה להשתתף ביום ההולדתו שנתיים של יגאל בננו.   יגאל
ואת הייתם הסיבה היחידה שהסכמתי להמשיך לשתף פעולה עד עכשיו.
אבל, יש כאלה שחושבים שאני כבר לא מספק את הסחורה, וחוששים
לעורם. לא הכנתי צוואה ואיני יודע מה מעמדו החוקי של מכתב זה.
למעשה אין לי צורך בצוואה, כי אני מרוקן לגמרי, ואין לי מה
להוריש לכם. איני רשאי להכתיב לך את דרכך בלעדי, אך דבר אחד
אני כן מבקש: תגדלי את יגאל להיות יהודי טוב, ולבר המצווה שלו
תתני לו את התפילין שלי ואת טלית השבת שלי.   וכשאשקיף עליו
מהשמים ואראה אותו מעוטר בתפילין שלי, תהיה לי קורת רוח בעולם
הבא. דינה יקרה, מחכה לך תקופה לא קלה, אך כוחך יעמוד לך
ותעברי אותה בשלום. זו לא תחזית אסטרולוגית, אני מכיר אותך.
השארתי ביטוחים שונים, שיעזרו לך לעבור את הימים הקשים. אינך
יודעת דבר מעסקיי בשנים האחרונות, כך שאין כל סיבה   שתהיי
נתונה ללחצים מצד כל מי שיחקור בעסקיי. יהיו כל מיני שמועות
עלי. יהיו שיאמרו   שרימיתי אותם, ויהיו שיטענו שעשקתי אותם.
אל תאמיני להם ואל תרחמי אל אף אחד. אני מציע לכל מי שהיו אתי
בקשרי מסחר, גלויים וסמויים, וגם לבנקים, שלא ינברו במה שהיה.
אני מציע, שכל אחד יישאר עם ה"חבילה" שלו; רבים מהם התעשרו על
חשבוני בשלושים שנים האחרונות. אני יודע מי הם מבקשי נפשי,
אני חש בנוכחותם. הם רשעים ואינם מוכנים לקבל את העובדה, שלא
תמיד לוקחים את כל הקופה. איני מגלה את שמם, כי עונש בידי אדם
אינו מספיק עבורם. נאמנים עלי דברי הלל: "על דאטפך אטפוך,
וסוף מטיפיך יטופון". למעשה, אני מברך אותם על טיפשותם, כי הם
לא יודעים מה שרק אני וד"ר ברמן יודעים: הם יחסכו לי סבל רב,
כי המחלה שמקננת בי היא נוראית וקטלנית, ומצבי קריטי. דינה
יקרה, בשישים שנותיי ראיתי ימים רעים וגם ימים טובים לא חסרו
לי. בשנים הקשות האחרונות   את ויגאל נתתם לי את טעם החיים.
אני מקווה שתגדלי את ילדינו ברוח ישראל סבא.
21. פנים. משרד במשטרה - באותו הזמן
ישיבת הצוות.
צח:
יש התפתחות, מהר מששערתי. בבורסה מצאו את המכתב שלפנינו. הוא
מספר על עסקות שאני מגדיר אותן "לא חוקיות",   הוא ידע
שמתכוונים לחסל אותו, אך לא נותן שמות או רמזים. מכתב היד אני
לא מבחין שהיה עליו לחץ, אך ניתן את המקור לגרפולוג, שינתח
אותו ויגלה לנו את דמותו האמיתית של המנוח. נעבור על כל פרט
שבמכתב ונאמת אותו. אם מישהו פותר בעיות באמצעות רצח, הוא
בוודאי לא ישקוט עד שיגיע לסיפוקו, ויתכן שיפעיל לחץ על
האלמנה. לכן, נגיש בקשה להאזנה לטלפון שלה.
22. פנים. משרד הקב"ט בבורסה - לפני הצהריים
קב"ט הבורסה, יצחק צמרת, בן 60, קצין משטרה בעבר, בפגישה עם
צח וצוותו.
צמרת:
תראה, שום דבר אינו בטוח. לפי כל הרישומים אצלנו, לא היו
מקרים חריגים. בדקנו את כל האישורים המיוחדים של היום שבו מת
זילברמן.
צביה:
לפי מה שראיתי בכניסה, לא בעיה לקבל תג כניסה.
צמרת:
רק ראית! אני מציע לך לנסות להיכנס. המבקרים המזדמנים טוענים
שאנחנו מוציאים להם את הנשמה. אי אפשר להיכנס סתם לביקור;
מישהו מוכר צריך להיות אחראי עליך.
שמחון:
ולבעלי תגים קבועים, או מי שמוצא תג?
צמרת:
תג מקבל רק מי שעבר תחקיר בטחוני ויש לו ממליץ. אם מישהו
מודיע שאבד לו תג, מייד התג מבוטל. אין לנו שליטה בכניסות
ויציאות של בעלי תגים. אם מישהו משתמש בתג שהוא מצא, הוא לוקח
סיכון רציני, כי הוא ייתפס מייד.
צח:
ראיתי מצלמות וידאו. אפשר להצליב נתונים.
צמרת:
חבל על הזמן. המצלמות הן רק לשליטה,   אין   הקלטה. חוץ מזה,
תן קרדיט לפושע, שיבדוק מראש את סידורי הכניסה, ואם יש מצלמה,
הוא יתחפש, שאפילו אימא שלו לא תכיר אותו. נבדוק שוב את כל
מקבלי התגים בחודשיים האחרונים. אתה יודע מה? ניתן לך את
רשימת כל מקבלי התגים בחצי שנה האחרונה, והמשטרה תבדוק אותם.
שמחון מוציא מתיקו 2 קלטות וידאו.
שמחון:
אלה   העתקים של קלטת וידאו שצולמה בהלוויה. תושיב בבקשה שני
צוותים   של אנשי בטחון וחברי בורסה, שמכירים את הנפשות
שפועלות בענף. אם תראו משהו חשוד, אפילו חשד קל, תרשמו את
המיקום של התמונה, מה חשוד ומי מעלה את החשד. ממחר בבוקר
יצטרפו לצוותים שני שוטרים מהמודיעין שלנו.
23. פנים. בית זילברמן - אחר הצוהריים, אותו יום
ביקור שוטרים, לחקירה של דינה, גרשון ובני. על השולחן כיבוד.
צביה (לדינה):
קראנו את המכתב שבעלך ז"ל השאיר אחריו. גם דיברנו עם הרופא
שלו. איזה אדם היה בעלך?
דינה:
אדם חם, לא קיטר, אהב לחיות, הפריד בין עסקים למשפחה, בילה
הרבה עם יגאל, התינוק שלנו.
צביה:
היו לו אויבים? את חושדת במשהו או במישהו?
דינה:
אין לי שמץ של מושג, כבר שנים שאני לא בענייני העסקים שלו.
הוא הרחיק אותי מהם. לפני כשלוש שנים הוא נתן לי את מה שהוא
קרא המשימה היחידה והחשובה - להיות אם במשרה מלאה (מתחילה
לדמוע).
שמחון:
המשטרה לא יכולה להתעלם מרמזים עבים שבמכתב. אנו מאמינים שלא
נשקפת לכם סכנה. אבל, בינתיים, נשמור עליכם.
24. פנים. משרד חקירות - לילה
גדי מסתובב במשרד, עצבני, מביט בשעון. הטלפון מצלצל.
גדי:
הלו.... כן, מדבר. כבר חששתי שלא תתקשר. יש לי מידע חשוב....
כן, המכתב.... אני שמח שאתה שבע רצון מהביצועים שלי. אין לי
העתק מהמכתב, אך המקור שלי אמר, שאין שם שום שם או רמז למישהו
מסוים. להמשיך   לפי התוכנית?... אוקיי. אני מבקש, שתשתדל
להתקשר בזמנים שקבענו. לילה טוב.
25. פנים. משרדי הבנק בבורסה - יום
בן פורת (בטלפון):
המצב חמור, אך לא כל כך מבחינת ההפסד הכספי. בחבילות של
היהלומים הקטנים היו די הרבה זכוכיות מלוטשות במקום יהלומים.
גם לקוחות בחו"ל כבר התלוננו על כך. נצטרך לדון מחדש במדיניות
הבדיקה. היהלומים משועבדים לנו, וסביר שלא יישאר עודף, עבור
נושים אחרים.
26. פנים. בית זילברמן - לפני הצהריים
היום השביעי, תום השבעה. חזרו מבית הקברות.
גרשון:
דינה, אני שוב מתנצל על התנהגותי כלפיך. בשבוע האחרון, בכל
יום שעבר חשתי שאני יותר ויותר מצטער...
דינה:
בוא נשכח מה שהיה. לפי המכתב שהשאיר אביכם, אין צוואה ואין
ירושה. נשארו רק חובות ומזכרות. יש כאן תמונות   ופריטי
יודאייקה, תבחרו לכם מספר מזכרות. את רוב הפריטים בוודאי אאלץ
למכור במשך הזמן, להשלמת הכנסה.
האחים נוברים בחפצים שהמנוח השאיר. דינה יושבת בפינה, אדישה.
האחים מכינים ערמות, כל אחד לפי העדפותיו. בני לוקח את שקית
התפילין, מביט בה ארוכות ומניח אותה בערמה של דינה. גרשון
מביט בערמה שלו ומחזיר חלק מהדברים.
27. פנים. המשרד של פנחס בבורסה - יום (יום 8)
נוכחים: פורץ, גרשון (בחליפת עסקים, זקן בן שבוע, כיפה
שחורה), צח (מהמשטרה), ציפורי ומושייב (מהנהלת הבורסה), צמרת
(קב"ט הבורסה). הפורץ מסיים לסובב את חוגת הכספת, מסיר את
הסטטוסקופ. מקבל את המפתח מידי גולדמן.
פורץ:
מזל שמצאתם מפתח, חסכתם הרבה זמן וכסף.
מסובב את המפתח, כולם מצטופפים סביבו, פותח את הכספת. היא
ריקה לגמרי.
צח:
לא ציפיתי שנמצא משהו. נרשום פרוטוקול.
גרשון (לצח):
אם היינו מאפשרים לנתח את אבא ז"ל, זה היה עוזר למצוא את
הרוצח?
צח (בנחרצות):
לא! אולי היינו יודעים ממה הוא מת, אך לא היינו יכולים לדעת
מי הרג אותו.
פורץ:
להשמיש את הכספת?
צמרת:
כן, אני אקבע את הקוד.
הפורץ מתחיל לפרק את הדופן הפנימית של דלת הכספת. בורג נופל
פנימה. הוא זוחל לכספת. הראש שלו מפיל מעטפה, שהייתה מודבקת
לחלק התחתון של המדף.
פורץ (בהתרגשות):
רגע, רגע, יש פה מעטפה!
כולם מזנקים אליו. הפורץ יוצא, מגיש את המעטפה לצח, שפותח
אותה, מיישר את המכתב שהוציא ממנה, מתחיל לקרוא, והבעת אכזבה
על פניו. מוסר את המכתב לגרשון.
צח:
זהו תצלום של המכתב שכבר קיבלנו. ניתן אותו לבדיקה, אולי נמצא
בו משהו נוסף. (לגרשון) אביך זל דאג שהמכתב שלו יגיע בכל דרך
שהיא. בוודאי יימצאו עוד העתקים, במשך הזמן. זילברמן זל משחק
אתנו מחפשים את המטמון!
28. פנים. משרד קב"ט הבורסה - יום (יום 12)
יואב כץ, 45, יהלומן בחליפת עסקים ומגבעת חגיגית, יושב אצל
צמרת, במשרד קב"ט הבורסה.
צמרת:
מה זאת אומרת אתה לא מוצא אותו?
כץ:
לפני שנסעתי לחו"ל שמתי את התג, יחד עם כל המסמכים שאיני לוקח
אותם, במגרה מסוימת. אמש חזרתי מחו"ל, והבוקר לא מצאתי את
התג. למרות שאני בטוח שהתג יכול היה להיות רק באותה מגרה,
הפכתי את הבית, אך לא מצאתי את התג. מה קרה? למה החקירה הזאת?
תבטלו את התג הזה ותוציאו חדש.
צמרת (באינטרקום):
תוציאי לי בבקשה, מייד, תדפיס תנועות של התג של כץ יואב.
(לכץ) היית בחו"ל בטיול או בענייני עסקים?
כץ:
בטיול
צמרת:
לא פלא שאתה לא מעודכן. פנחס זילברמן נרצח לפני כשבועיים.
מוסרים לו   את התדפיס המבוקש. צמרת מסמן את השורות והטורים.
מתי יצאת מהארץ?
כץ:
בשבת, 12 במאי.
צמרת:
התג שלך היה בשימוש ביום ד, ב16 - במאי, זהו יום הרצח! גם
השעה מתאימה!
מחטט בניירות שעל שולחנו, מוצא דף, מסמן עליו את מספר הטלפון.
מטלפן.
צח?... בוקר טוב. יושב לפני יהלומן, יואב כץ. הוא חזר מחופשה
בחו"ל, והתלונן שאינו מוצא את התג שלו. בדקתי אם היה שימוש
בתג שלו. היה שימוש, ביום הרצח. הכניסה הייתה בשעה שלוש אחר
הצוהריים, שזו שעה מטורפת, ואף אחד לא יכול לזכור אם ראה
מישהו מסוים. היציאה הייתה בשעה חמש וחצי, שגם זו שעת לחץ....
לפי דבריו. אבל אתה תצטרך לחקור אותו.... אותי הוא שכנע, אני
אבדוק את הדרכון שלו. תמתין רגע. (לכץ) פקד צח הוא הממונה על
החקירה. הוא רוצה לראות את הדרכון שלך. הוא אצלך?
כץ מניח את תיקו על השולחן, מפשפש בו, מוציא את הדרכון ומוסרו
לצמרת.
כץ:
כן. אין בעיה, תבדקו מה שצריך. מה עם תג חדש?
צמרת:
(לטלפון) צח, אתה עדיין ממתין?... עוד רגע. (לכץ) תגיש בקשה
לתג בדרך המקובלת.
כץ יוצא, צמרת   ממשיך בשיחה עם צח, מדפדף בדרכון.
הדרכון שלו אצלי. יש חותמת יציאה ב12 - במאי וחותמת כניסה ב-
26 במאי. אבל אולי הוא משתף פעולה עם גורם פלילי, מאונס או
מרצון....אני כאן כל הזמן. להתראות.
29. פנים. משרד במשטרה - יום (13)
צח משוחח בטלפון עם גולדמן. לידו עומדים שמחון וצביה.
צח:
חקרנו את בעל התג. הוא נשמע אמין והסיפור שלו הגיוני. התג
נגנב מביתו, כשהיה בחו"ל... כן, בדקנו בביקורת הגבולות
בנתב"ג. גם בדקנו בבית שלו. אם יודעים מה לחפש - רואים סימנים
של ביקור מקצועי בבית. מי שעשה את זה, ולא חייב להיות שגונב
התג הוא גם הרוצח, מכיר היטב את הנהלים שלכם, וכנראה גם הרבה
מאוד בעלי תגים, כדי שיוכל להשיג תג זמין למועד מתאים... כן,
אפשר לתת לו תג חדש... לא, אתם לא צריכים לקבל אישור מאתנו.
אם כבר מדברים על זה. השיטה שלכם בנויה על אמון, וזה לא בריא.
כל טוב ולהתראות. (לשוטרים שלידו) אני רוצה מעקב אחרי כץ,
לראות עם מי הוא מתרועע ועם מי הוא משוחח, גם בטלפון. כשהסערה
תשכך - נבדוק אותו במכונת אמת, לוודא שהוא לא משת"פ של מישהו.
30. פנים. בית זילברמן - לילה
ביקור של יצחק ושפרה כהן.
דינה:
למה הוא הסתבך?!   מה הוא חשב?
למה הוא לא חשב עלינו?!
יצחק:
את הנעשה אין להשיב. מה זה משנה עכשיו
שפרה:
דינה, את חייבת לחזור לחיים. בתום השלושים יצחק ילך אתך
לבנקים, לבורסה, לביטוח, ולכל מקום שעשוי להיות בו כסף שלך.
דינה:
קודם כל צריך למכור את המכונית. איני מאמינה שאשתמש בה בקרוב.
גם אם אצא מהבית, בוודאי לא אנהג, כי כל הזמן המחשבות מציקות
לי ואני לא מרוכזת.
יצחק:
יכול להיות שאת צודקת. המכונית מאבדת מערכה מהר. אני אטפל
בזה, מיד.
31. פנים. משרד הנהלת הבורסה - יום (יום 15)
ישיבת הנהלה. דנים בהסדר החובות.
גולדמן:
כפי שאתם רואים, עד היום קיבלנו הוכחות על חובות שמתקרבים ל-
15 מליון דולר, וזה רק לחברי בורסה. בדקנו את המצב בבנק,
ומצבם רק במעט טוב משלנו: יש להם גירעון בביטחונות ויש להם
בעיה בביטחונות - בחלק מהבריפקות היו זכוכיות במקום יהלומים.
הבנק ימחוק את החוב. למעשה, הרכוש היחידי של המנוח הוא המשרד.
נראה לי, שזילברמן ידע מה הוא אומר. כל אחד מבעלי החוב יספוג
את ההפסד שלו. חבל לזרוק כסף טוב בעקבות כסף רע. אני ממליץ
שזו תהיה המלצת הוועדה. אני גם ממליץ, שהתמורה מהמשרד,
בסביבות שמונים אלף דולר, תועבר לקרן עזרה הדדית של חברי
הבורסה.
מושייב:
יש שמועות על מחדל בענייני הביטחון בכניסה לבורסה.
גולדמן:
זה לא הפורום לנושא, אך אם העלית אותו אתייחס לזה. לא היה
מחדל! זה היה רק עניין של זמן עד שהיה קורה מקרה כזה, שמישהו
משתמש   בכרטיס שאינו שלו למטרות נפשעות. המשטרה חוקרת את בעל
הכרטיס. בינינו, בוודאי שמעתם על מסירת כרטיסים אישיים, כאילו
מקרי חירום אישיים. אם לא קורה דבר ואף אחד לא נתפס, זה נשאר
בגדר שמועות. בתוכנית שלנו להכניס מערכת זיהוי כף יד ועיניים,
שתהיה מושלמת, אם יש דבר מושלם.
32. חוץ. במכונית מסחרית   - יום
מכונית מסחרית חונה בהמשך הרחוב של דינה. פנים המכונית עמוס
מכשירי עיקוב וציטוט. יניב רותם (25) צופה על הבית של דינה,
חברו, יורם שחר   (5) מאזין לנעשה בבית שלה. שומעים רעש של
שואב אבק ומייד - בכי של ילד.
רותם:
שמע, הציוד הזה משהו משהו! לשב"כ אין דבר כזה.
שחר:
דבר כזה עוד לא ראיתי, שופכים כאן כסף בלי חשבון.
שומעים חיוג טלפון. דינה מדברת עם טלה-סל, שומעים אותה מזמינה
מוצרים. רותם מוודא שההקלטה פועלת ומנמיך את הקול.
שחר:
אין לה סיבה לצאת מהבית. קניות היא עושה בטלפון, מייבשת כביסה
במכונה, מביאה רופא פרטי לילד.
33. פנים. משרד חקירות - לילה
ישיבת צוות.
גדי:
מהמעקבים אין תוצאות. האלמנה לא יוצאת מהבית. נעקוב אחרי
המשטרה. כל עוד הם עוקבים אחרי הנעשה בבית, פרוש הדבר שאין
ממצאים חדשים.
34. פנים. משרד במשטרה - יום (יום 16)
ישיבת צוות
צח:
מסתבר שיש לנו מתחרה, גדי, שהיה הסגן שלי בגלגול הקודם שלו.
במשרד שלו משקיעים הרבה כסף במעקב אחרי האלמנה. הם מקצוענים
והם לא מסכנים אותה. נראה לי שהם עוקבים אחרינו. אנחנו נעשה
להם הפוך על הפוך, נעקוב אחריהם ואולי נחסוך הרבה משאבים.
35. פנים. בית זילברמן   - יום (יום 18)
ביקור של יצחק ושפרה כהן.
יצחק:
עברתי על כל החומר שמצאנו. יש רק פוליסת ביטוח חיים אחת
שמצאנו, שתקיים אותך שנתיים. היו עוד פוליסות, שנפדו לפני זמן
קצר. נמשכו גם כספי קופות התגמולים שהיו נזילות. אני מתכוון
לברר אם המשיכות היו חוקיות. מה שנשאר ייתן לך הכנסה חודשית
צנועה. כשתסיימי את הכספים שתקבלי ממכירת המכונית תוכלי לממש
חלק מהתמונות ואוסף היודאייקה, ואם צריך - גם תכשיטים. אני
מאמין שתחזרי לעבוד, כך שמצבך ישתפר.
דינה:
אני ממש פוחדת לצאת מהבית, אני חשה שעוקבים אחרי, ביום
ובלילה. כל מיני דמויות מסתובבות בסביבת הבית ללא סיבה. גם
מחטטים בפח האשפה שלי.
נקישה בדלת, דינה פותחת אותה. נכנס יעקב ניסימוב, יהלומן בן
38, (ידיד קרוב של משפחת זילברמן. עבד אצל המנוח הרבה שנים,
בתקופה שגם דינה עבדה שם, ולמד את כל רזי המקצוע.) מתנשקים.
דינה:
יופי שבאת, בדיוק אנחנו מחפשים נזילות, ואתה תטפל בתכשיטים.
יעקב:
מה שתגידי. נתחיל עכשיו?
דינה:
תתכבד, עוד מעט אביא אותם.
שפרה:
זקוקה לעזרה?
דינה:
תודה, אין צורך. אני לא מאמינה, אך אני מתפקדת. אני מסתדרת עם
יגאל ולא הפלתי, ברוך השם.
אחרי שיחה כללית והתכבדות, דינה מביאה קופסת תכשיטים ושופכת
את תכולתה על השולחן. יעקב בוחן אותם.
יעקב:
אם לא תדרשי ממני הערכה בכתב, אסתכן ואומר, שיש פה מספיק
בשבילכם לשנתיים לפחות. אני מציע לממש קודם את התכשיטים
היקרים והיהלומים, שערכם כמעט שלא משתנה, וגם, אם אנחנו בראש
אחד, הם ראוותניים, ולא תשתמשי בהם.
דינה (עומדת לידו):
קח כבר עכשיו משהו למימוש!
יעקב:
אני מציע, שאת תעשי את זה, בעצמך, זה יעשה אותך יותר עצמאית.
יצחק:
דינה, מה בוער לך? כרגע אין לך בעיה כספית.
דינה (בהתמרמרות):
אני בטוחה שאגיע לזה בעוד מספר חודשים. אחרי הלידה בוודאי
יהיה קשה יותר. כדאי שאדע עכשיו אם בכלל תהיה הכנסה
מהתכשיטים.
יעקב:
נובר בערמה, מחפש מה לקחת. לוקח תכשיט משובץ.
אין בעיה.
דינה:
תסלחו לי אם מדי פעם אתפרץ ואהיה מגעילה.
שפרה קמה מכיסאה, ניגשת לדינה ומחבקת אותה.
שפרה:
אתנו את יכולה להתפרץ ולא להרגיש רע בגלל זה. את יכולה לשפוך
עלינו   את כל מה שמצטבר אצלך. אנחנו טובים יותר מטיפול
פסיכיאטרי, זמינים יותר והרבה יותר זולים.
36. פנים. משרד חקירות - לילה, (יום 19)
אסיפת חוקרים. גדי מדבר בטלפון.
גדי:
... בוודאי, בוודאי, עבדנו לפי התוכנית... לא, לכל היותר היה
לאלמנה כאב ראש כשהתעוררה. אין בבית אזעקה ואין מיקרופונים.
אבל גם אין כספות, ומה שיש שם זה כסף קטן. דרך אגב, היא מכרה
את המכונית שלה... כן, הבנתי, זה הכסף שלך, לי אין טענות.
שלום.
מניח את שפופרת הטלפון ופונה לצוות שלו.
תעלומה. לא מצאנו דבר שיכול לעזור למזמין העבודה. לכן, נעלמה
האווזה שמטילה ביצי זהב. מעכשיו הפעילות תהיה על אש קטנה. חלק
מכם ימשיך לעקוב אחריה, חלק יכולים לצאת עכשיו לחופשה, עד
שנקבל עבודה חדשה. מישהי מהבנות מוכנה להיות מטפלת של התינוק
שייוולד לגברת זילברמן?
שקט, הבנות שבצוות לא עונות. גדי ממשיך:
תחשבו על זה.
37. פנים. משרד במשטרה - אחרי הצוהריים,
ישיבת צוות. נוכח גם סגן ניצב.
שמחון:
הפעילות של החבר'ה של גדי ברורה לנו. אנחנו יודעים שהם לא
מצאו כסף או שווה כסף, משהו משמעותי, שהשאיר פנחס זילברמן.
אנחנו ממשיכים לא להפריע להם, אולי הם יעשו שגיאות ונגיע
למפעיל שלהם.
צביה:
הממזר הזה מתקשר לגדי בזמנים קבועים, אך מטלפונים ניידים
גנובים. כל שיחה היא במכשיר חד-פעמי.
שמחון:
יש לנו עוד עניין שלא סיימנו לבדוק, בעל התג שבאמצעותו נכנס
הרוצח. הוא עדיין חשוד.
סגן ניצב:
יפה מאוד! לא צפינו הצלחה מיידית בפענוח האירוע, זהו תחום
שסמוי מהעין, זו קליקה סגורה. יש התעניינות מהציבור?
מעיתונאים?
צח:
ממש לא. התקשורת לא יכולה להיכנס לתוך הבורסה, לזירת האירוע,
כך שאין להם חומר שאפשר להראות אותו. אין עניין בכתבת רצח
כשעל המרקע רואים תמונה של בניין הבורסה.
38. חוץ. פארק - יום (כעבור 5 חודשים, אמצע אוקטובר)
דינה יושבת על ספסל בגינה. לידה יושבת שפרה כהן, חברתה. דינה
מנדנדת עגלת תינוק. יגאל והבן של שפרה, בני 3, משחקים בארגז
חול. ברקע רואים את מכונית המעקב, מכוונת צלחת לכיוון של
דינה.
שפרה:
סוף סוף רואים אותך לאור היום. זה נורא כל כך?
דינה:
אין לי שום דבר נגד אוויר צח וקצת שמש. לקח לי זמן רב לשכנע
את עצמי שהחיים ממשיכים לזרום גם בלעדיו, ורחמים עצמיים לא
יוסיפו לי בריאות. חוץ מזה, יגאל לא צריך לסבול בגללי. גם
הגעתי למסקנה שלא נשקפת לי סכנת מוות, אין חשש שיפגעו בי.
העוקבים אחרי בוודאי מתוסכלים ממה שהם רואים ושומעים.
שפרה:
אפשר כבר לתכנן פגישות?
דינה:
את ואני, כמה שיותר. כשיגאל יתקבל לפעוטון וכשאמצא מטפלת
לנעמה, אני מתכוונת להתחיל ללמוד באוניברסיטה, בשביל הכיף.
כשהייתי תקועה בבית קראתי המון, וראיתי עד כמה אני בורה או
שרק החלדתי.
שפרה:
ואולי תמצאי שם איזה מרצה נחמד?!
דינה:
את גורמת לי להסמיק, אך זה בכלל לא על סדר היום.
מביטה בשעון, קמה ונפרדת משפרה
ספגנו מספיק שמש ליום אחד. תתקשרי אלי. להתראות.
39. פנים. חנות תכשיטים - יום
דינה, בלבוש אלגנטי, ממתינה שיתפנו אליה.
זבן:
שלום, מה אני יכול להציע לך?
בחורה צעירה נכנסת לחנות, מניחה את התיק שלה לא רחוק מדינה
ומגלה התעניינות בתצוגת תכשיטים באופן שלא תראה כמצותתת.
רואים שמפעילה מצלמה שבתיק.
דינה:
קוראים לי דינה זילברמן, ואני רוצה למכור מספר תכשיטים.
זבן:
לא הכרתי אותך, אך הכרתי את אדון זילברמן. אני משתתף בצערך,
גברת זילברמן. השמועות בענף עוברות מהר. אאאם (מגרד בראשו)
אני חייב להזהיר אותך, שהשוק חלש.
דינה:
אני מודעת לבעיות בענף, אך יש לי תכשיטים מסוגים שונים. אצטרך
לממש אותם לפי צרכיי ולפי מצב השוק. אני מצפה שאתה תייעץ לי
מה כדאי לי למכור, כדי שאפסיד כמה שפחות (מוציאה תכשיטים).
40. פנים. בבית זילברמן - לילה
יעקב ניסימוב בא אל דינה. דינה מקבלת אותו בדלת
דינה (בתרועה):
יעקב, זהו זה, עשיתי את זה! (שותקת)
יעקב:
מה זה זה, זה עשרים מי יודע?
דינה:
עשיתי את הצעד הראשון, מכרתי היום את הסיכה המשובצת השניה.
יעקב (פגוע):
כבר לא זקוקה לי?
דינה:
מושכת אותו, מושיבה אותו.
חשבתי שתשמח. ראשית כל, התחלתי עם תכשיט   שמחירו כבר ידוע לי.
שנית, אל תהיה מוטרד, יש לי תוכניות לגביך, אבל, כל דבר בעתו.
41. חוץ. במכונית של דינה - יום (כעבור שנה)
דינה נוהגת במכונית קטנה וצנועה, מדברת בטלפון נייד עם שפרה.
דינה:
הלו. שפרה?
שפרה:
כן. דינה?
דינה:
כן. צאי לחניה שלך בעוד שתי דקות. להתראות.
דינה מגיעה לחניה של שפרה. שפרה רצה אליה.
שפרה:
יו, איזו הפתעה! שיהיה בשעה טובה. אני מקווה שיש בזה יותר
מסמליות, ואת בדרך הנכונה.
דינה:
אני כבר לא יודעת מה נכון ומה לא נכון, אך אני מרגישה שאני
חוזרת לעצמי. נראה לי, שהבעיה עכשיו היא הסביבה, איך יקבלו
אותי בענף.
שפרה עוזרת לדינה להוציא תינוקת מהמכונית והן פונות לכיוון
הבית.
שפרה:
אני מקווה שאני מבינה אותך. את מתכוונת לחזור לעבוד?
ביהלומים?
דינה:
כן, ביהלומים. זה מה שאני יודעת ואני טובה בזה. זה לא יהיה
מחר ולא מחרתיים, אך כשהרגע יגיע, אני אהיה מוכנה.
42.   פנים. משרד הנהלת הבורסה - יום (כעבור שנתיים מהרצח)
דינה   מבקרת אצל חיים גולדמן, נשיא הבורסה.
דינה:
עברו כבר שנתיים , ואני רוצה לחזור לעבודה. התנתקתי מהיהלומים
לפני כחמש שנים, אך נראה לי שלא תהיה לי בעיה לחזור לכושר
טוב.
גולדמן:
למה לך לעבוד ביהלומים? אני לא מאמין שיהיה יהלומן שיסכים
להעסיק אותך. הזיכרונות שלהם עדיין טריים מדיי.
דינה:
אני לא מתכוונת להחליף מקצוע! אני רוצה להיות עצמאית! אתה
יודע, שלא היה לי קשר למה שקרה. אני יודעת שעוקבים אחרי,
מאזינים לטלפון שלי, ואפילו אספו את האשפה שלי, בלילה, ולא
העירייה. אתה לא יודע מה עובר עלי, אך אני ממשיכה את חיי
כרגיל, אין לי מה להסתיר. ריבונו של עולם, עברו כבר שנתיים!
גולדמן:
תראי, אף אחד לא יאמר שאת אשמה, אך אין קשר בין מה שידוע ובין
מה שחשים חברי הבורסה, ואני לא מאשים אותם. 15 מליון דולר
נעלמו, וזה רק הסכום של התביעות.
דינה:
אני לא יכולה להגיד לעזאזל עם הבורסה, כי עדיין יש משמעות
לחברות בבורסה. אך מה שאתם עושים לי, ואתם זה גם אתה! זה
טריבונל עממי: גם מאשימים, גם שופטים אותי ומוצאים אותי חיבת
בדין וגם מבצעים את גזר הדין. אוקיי, אני אגיש בקשה רשמית
להתקבל כחברה בבורסה, ונראה מה יהיה. בינתיים אתחיל לעבוד אצל
יעקב ניסימוב, ואני מקווה שלא יתנקמו בו, בגלל שהוא חבר שלי.
גולדמן:
את שופטת אותנו לחומרה
דינה:
אני? שופטת לחומרה? מי שהיה בעסקים עם פנחס זכרו לברכה, ידע
מה הוא עושה. אולי חבל שאני לא הייתי מעורבת בעסקים. תמשיכו
כך ותוך תקופה לא ארוכה המועדון האקסלוסיבי הזה יתנהל כמו כל
עסק מסחרי, בלי לחיצות יד, בלי מזל וברכה ועם הרבה עורכי דין.
כנראה שהנפילה של פנחס, זכרו לברכה, לא הייתה מספיק גדולה; זה
שנפל השנה עם 100 מליון דולר מכבדים אותו יותר, ולפחות נשארו
לו החיים שלו ומשהו בצד.
היא קמה, אוספת את חפציה, פונה לצאת. אחרי 3 צעדים מסתובבת.
דינה:
תוך שלוש שנים אהיה מספיק חזקה בענף, ותוך חמש שנים אהיה גם
גדולה. מחר תקבל את הבקשה הרשמית שלי להתקבל לבורסה.
43. פנים. בית זילברמן - לילה
דינה יושבת עם יעקב ניסימוב.
דינה:
הייתי אתמול אצל גולדמן. ביקשתי לחזור לענף, להתקבל כחברה
בבורסה. השורה התחתונה היא, שלא תהיה המלצה לטובתי. בינתיים
אני רוצה לעבוד אצלך. אני מתכוונת להגיע רחוק, ולא להתעסק
בגידול יהלומים. הזהרתי את גולדמן, שלא יעזו לפגוע בך בגללי.
ניסימוב:
דינה, אשמח אם תעבדי אצלי בגלל כישוריך, לשנינו היה אותו
מורה. אני שמח שאני יכול לפרוע חוב מוסרי שלי לבעלך, זכרונו
לברכה; הוא העמיד אותי על הרגלים. מתי מתחילים?
דינה:
כבר התחלנו, לפני שנתיים.
ניסימוב:
מה?
דינה (מחייכת):
עקבתי אחרי פעילותך במימוש התכשיטים הראשונים שלי. אלה היו
שיעורים מצוינים.
ניסימוב קם, נע לכיוון הדלת.
ניסימוב:
אז מחר בבוקר במשרד שלי?!
44. פנים. בית זילברמן - לילה (כעבור 3 שנים)
מתארחים יצחק ושפרה כהן.
יצחק:
עד מתי, דינה? עברו כבר שלוש שנים. את עוד באבל?
דינה:
זו כבר לא שאלה של אבל. שנה וחצי הסתובבתי באוניברסיטה, כמעט
שנה אני עובדת. אני לא נושאת שלט אלמנה באבל וגם לא שלט אלמנה
עליזה. אני מאמינה, שהזיווגים מהשמים. אני לא מסכנה בגלל שאני
אלמנה בלי בן זוג! ואל תשכחו, שאם למישהו יש כוונות רציניות,
הוא צריך לעמוד גם במבחן שלי וגם במבחן של יגאל, והגבר הקטן
הזה הוא קנאי גדול והוא מאוד מחמיר.
שפרה:
את צריכה לעשות משהו. את בת 38, עוד מעט תאחרי את הרכבת.
דינה:
אני לא זקוקה לרכבת מלאה ילדים. אני בכלל לא רצה לתחנה.
סת-אאם. מה יקרה אם מישהו ימצא חן בעיניי והוא יגיד לי שבשביל
כוס חלב הוא לא צריך פרה שלמה? מה יהיה אם אפגוש אלמן עם שלוש
בנות? תראי, לא מזמן הורדתי את טבעת הנישואין. עדיין רואים את
הסימן שלה. זה אומר משהו?
45. פנים. משרד במשטרה - יום (כעבור 4 שנים)
דיון בתיקים ישנים. ליד הקצין שמנהל את הישיבה שלוש ערמות
תיקים: לדיון, להמשך עבודה, לגניזה. מקריא מתוך תיק ומעביר
אותו לצח.
קצין:
פנחס זילברמן ז"ל, יהלומן, נמצא מת   במשרדו. חשד לרצח או
התאבדות. עברו כבר 4 שנים.
צח:
או מוות טבעי. עבדנו עליו יותר משנתיים. שללנו מוות טבעי
והתאבדות, אך לא הצלחנו למצוא כיוון   מסוים. במקביל אלינו עוד
מישהו הפעיל חוקרים, והשקיע הון תועפות בעניין. ידוע לנו שגם
הוא לא הגיע לתוצאות.
קצין:
יש טעם להחזיק אותו פתוח?
צח:
לא. כנראה היה רצח מתוחכם, שכלל עוקץ פנטסטי. אני לא מאמין
שיש פשע מושלם, אך כאן הייתה מלאכת מחשבת. הייתה חקירה רצינית
של בעל התג שבאמצעותו נכנס הרוצח לבורסה, אך לא מצאנו סיבה
להפליל אותו. בעסקי היהלומים יש קודים פנימיים, ואם לא תצטטו
אותי, ביניהם יש מוסר של (מגרד את ראשו), אאאא, לא משנה.
היהלומנים האלה לא אוהבים לחשוף את עסקיהם, ולא מערבים את
השלטונות בבעיות שלהם.
מוציא את המכתב של זילברמן מהתיק מעיין בו ואומר:
הוא היה חכם, הוא לא נתן שמות, והעניש את כל הרעים, כולם
חושדים בכולם. בקיצור - לגנוז את התיק.
קצין:
מטביע חותמת ענקית "לגניזה", ממלא מספר פרטים, חותם, לוקח תיק
אחר.
46. פנים. בית קפה - יום (כעבור 5 שנים)
דינה ושפרה יושבות על כוס קפה ועוגה
דינה:
ברוך השם יום יום, הגעתי למנוחה ולנחלה. בשבוע הבא יגאל עולה
לכיתה ג'.
שפרה:
את מספרת לי מה שאני יודעת, תגיעי לעיקר. מה עם ההוא?
דינה:
איזה ההוא?
שפרה:
יש כמה? זה שראיתי אתך בקונצרט.
דינה:
שלמה. הוא נחמד, בגילי, גרוש בלי ילדים, אבל - הכי חשוב - הוא
לא עבר את המבחן של יגאל. אין כימיה ביניהם, וזו הנקודה
המכרעת.
שפרה:
נפרדתם?
דינה:
למה? את חושבת שעומדים אצלי בתור? יש בינינו כימיה טובה,
אנחנו מתראים, אך לכל אחד יש את הקן שלו.
47. חוץ. בחצר של זילברמן - אחר צהריים (כעבור 6 שנים)
דינה יוצאת מפתח הבית וקוראת לבנה. בחניה רואים מכונית חדישה.
דינה:
יגאל, בוא הביתה.
יגאל (שומעים את קולו):
עוד קצת.
דינה:
בוא, בוא כבר עכשיו, עוד לא הכנת שעורי בית ועוד מעט יבואו
שפרה ושי.
מגיע ילד בן 9, מצטרף לדינה, שמחבקת אותו, והם נכנסים הביתה.
48. פנים. בבית של זילברמן - בין ערביים
צלצול בדלת הכניסה, הגיעו שפרה ובנה שי, בגילו של יגאל.
דינה:
ערב טוב (מתחבקת עם שפרה). שלום שי (מתכופפת אליו, מחזיקה
בידו) יגאל בחדרו, הוא לא שמע שהגעתם, לך אליו. עוד מעט תרדו
לארוחת ערב.
שפרה:
איזו מכונית! שלך?
דינה:
שלי. מכספי. מעבודתי. כנראה יש מי שמכוון אותי, שמגלה לי מה
לעשות. ברוך שם, עד היום לא טעיתי. מזל וברכה זה השם האמצעי
שלי. נראה לך שהיא מנקרת עיניים? יעקב ניסימוב אומר, שזה
סטנדרד אצל יהלומן מצליח.
שפרה:
את עוד עובדת אצלו?
דינה:
אני תחת חסותו, עד שאתקבל כחברת בורסה. יש עוד כמה חברים
שכועסים עלי, ואולי - אפילו שונאים אותי. לא יעזור להם, תוך
שנה אני אהיה מספיק חזקה. מקסימום - לא יתנו לי אשראי בלי
בטחונות מלאים. זה רק מחשל אותי. בואי למטבח, נסיים להכין את
הסעודה. (פוסעות לכיוון המטבח) מתי יצחק יגיע?
49. פנים. בית של דינה - בין ערביים (כעבור יותר מ10- שנים)
דינה:
יגאל, בעוד   חצי שנה   תהיה בן 13. למדתם בבית הספר על
בר-מצווה?
יגאל:
כן, לשני חברים כבר חגגו   בר-מצווה.
דינה
מה הם עשו?
יגאל:
הייתה מסיבה עם די ג'יי וזיקוקים...
דינה (מפסיקה אותו):
אני מתכוונת ללימודים על הנושא, על עליה לתורה, על הנחת
תפילין.
יגאל:
איתמר עלה לתורה בבית הכנסת של סבא שלו. ישראל לא רצה ללכת
לבית הכנסת. הטמבל הזה הפסיד מחשב.
דינה:
אביך, זכרו לברכה, ביקש ממני שאגדל אותך כיהודי טוב, ושתשתמש
בטלית ובתפילין שלו. אתה עוד צעיר, ואולי לא תבין אם יש קשר
בין יהודי טוב ליהודי דתי. בכל מקרה, אני רוצה, שנעשה לך טקס
בר-מצווה מסורתי. אתה תלמד את ההפטרה, ותניח תפילין, של אביך,
עליו השלום.
יגאל:
כן אימא, בוודאי.
יגאל מתקרב אל אמו, מחבק אותה ושניהם בוכים.
50. פנים. בית זילברמן - לילה, באותו יום
דינה מוציאה מארון קופסה עם חפצי בעלה. היא מוציאה את שקית
התפילין ומוציאה את התפילין מתוכה. היא בודקת את התפילין. הן
נראות במצב גרוע. היא נוגעת בכריכות הרצועות של תפילין של יד,
והן מתפרקות. מבין כריכות הרצועות נופלים עשרות יהלומים
נוצצים. עוד יהלומים רבים נופלים מבין כריכות הרצועות של
תפילין של ראש. היא מתיישבת, חופנת ראשה בין ידיה, בוכה.
דינה:
אלוהים אדירים, הוא עשה את זה! בשביל זה הוא מת?!
לאחר מספר דקות היא מתעשתת, מתנפלת על הטלית ועל התפילין
והתיק שלהם, מפרקת   כל מה שאפשר. בתוך כיסוי התפילין של ראש
היא מוצאת פתק, שכתב פנחס זילברמן. מתיישבת וקוראת, בקול
חנוק:
דינה יקרה, אני מקווה שאת קוראת מילים אלה, כי אחרת - איני
רוצה לחשוב על אפשרות כזו. אף אחד לא היה מוסר לך אותם. אני
מקווה שמצבך מספיק טוב גם בלי אוצר זה. רק חבל שלא מצאתי דרך
לתת לך אותו מוקדם יותר, בדרך שלא תעורר חשד. דינה יקרה,
יהלומים אלה הם שלך, בלי שום נקיפות מצפון. השארתי לך יהלומים
שסחירותם קלה, ושוויים כשני מליון דולר. זה ההון שלי! שלנו!
אף אחד לא פשט רגל בגללי, אם כי יש כאלה שינסו לתפוס טרמפ
עליי ויגידו שבגללי הם במשבר. כל מי שהיה מעורב בעסקיי, או
שאני הייתי מעורב בעסקיו, היה לו סיכוי וסיכון כמו שלי, כולל
האפשרות לשלם בחיים. אני ידעתי   שבריאותי מתדרדרת ומשכתי אלי
את האש, כך שיש חברי בורסה שעוד הרוויחו ממותי. אני לא מצטער
על הצעד שעשיתי, כי לא הייתי מוכן לסבול את ייסורי המחלה. מה
שכתבתי במכתב הראשון נכון. גם עכשיו לא אנקוב בשמות הרוצחים
האפשריים, כי הם העולם התחתון המסוכן ביותר. הם לא עוסקים
בזנות, המינימום אצלם הוא יהלומים וסמים. דינה יקרה, אני לא
יודע אם את נשואה עכשיו (אני מקווה, שכן), אך אני מקווה שאת
ויגאל מאושרים. מגיע לכם. אני מקווה שבעולם הבא יש יציע, שמשם
אפשר להשקיף עליכם. אם אקבל כנפיים, אני מבטיח לך, שאהיה כל
הזמן בקרבתכם, ואשמור עליכם. שלך, פנחס. נ"ב: אני מציע, שכל
הפרטים על מה שקרה ייוודעו ליגאל רק כשתהיי זקנה.
דינה עושה מיון מהיר של היהלומים. ממלמלת:
איזה צוות היינו יכולים להיות!
51. פנים. בית כנסת - יום
יגאל נמצא על הבימה בבית הכנסת, מסיים את הברכות שאחרי
ההפטרה. מעזרת נשים ממטירים עליו סוכריות. דינה מאושרת, מוחה
דמעות. קרן שמש מסנוורת אותה. מתוך הקרן מופיעים פניו של
בעלה, פנחס, ז"ל. היא מחייכת.
דינה:
אמרת שם ברוך שפטרני מעונשו של זה? בליל שבת אתה לא אומר לי
אשת חיל מי ימצא, ואני לא מתכוונת שאיזה חזן יגיד את זה עלי
בקרוב. אך כשנפגש, אני מקווה שיהיה לך הסבר מוצלח! אתה יודע
מה? אתה יכול לבוא אלי, בחלום.
52. פנים. משרד של עורך דין - לילה, לאחר 12 שנים
האור היחידי במשרד מגיע מתאורה של פנסי הרחוב ובתים סמוכים.
הטלפון מצלצל.
מזכירה:
מר מעוז, אני חייבת ללכת תוך 5 דקות.
יש לך הוראות מיוחדות?
מעוז:
תכנסי בבקשה עם היומן וההודעות שהושארו עבורי.
מעוז מדליק את המנורה שלידו. דינה לוגמת מהמים, מטלפנת.
דינה:
מדברת דינה זילברמן. תביאו בבקשה את המכונית לכניסה.
היא אוספת את חפציה, מזדקפת, פונה לכיוון הדלת.
עו"ד מעוז קם ממקומו ומלווה אותה לכיוון המעלית, מתחיל להניף
את ידו, מהסס אם להיפרד ממנה בחיבוק.
דינה:
מה שסיפרתי זה בינינו בלבד, הילדים יידעו
על כך בבוא הזמן או אם תקוים הצוואה.
המעלית מגיעה ומעוז משמיט את ידו, שהייתה בדרך אל דינה.
53. פנים. בבית זילברמן - לילה
דינה כותבת מכתב ליגאל:
יגאל בני היקר, אני מקווה שאזכה לראות אותך נכנס לחופה עם
אישה כלבבך, ואז לא תקרא מכתב זה. אך אם לא אזכה לראותך
בנישואיך, ואם תשתמש בטלית זו, שהייתה טלית השבת של אביך,
שביקש שתשתמש בה, לפי מסורת העם היהודי, תמצא בה אוצר קטן,
שיעזור לך בצעדיך הראשונים כבעל משפחה. אני מבקשת שתהיה אח
טוב לנעמה. אני גם מצרפת למכתב זה את מכתבי אביך, שמסבירים את
מה שקרה לו בערוב ימיו.
אוהבת אותך, אימא.
דינה שמה אותו ואת המכתבים של אביו בין קפלי הטלית ושמה שם גם
כמות נכבדה של יהלומים פשוטים אך איכותיים. מכניסה את הטלית
לשקית שלה ומניחה אותה בארון.