הרבה אנשים על פניי חולפים
ואיך הם לא רואים
מעיניי זולגת דמעה קטנה
כמעט לא הרגשתי איך זה קרה.

יושב מול הים מלא הרהורים
עלי ועלייך וקצת על החיים
ואיך לא הרגשתי, כיצד זה קרה
מעיניי זלגה לה דמעה קטנה.

בוכה על העבר, בוכה על העתיד
ובעיקר בוכה עלייך שנעלמת לי לתמיד
בוכה על אבי שמת דיי מזמן
ועל ייסוריי המצפון שמתקשים עם הזמן.

ואז שוב בלי שום התראה
מעיניי זלגה לה עוד דמעה

מה יהיה, העתיד לא ברור
אך אני נשארתי עם לב שבור
ואולי, יום אחד הוא יתוקן
אותך, לא אשכח לעולם.