מגדל המים / הייתי |
הייתי נוטלת בשתי ידיי את עיניך,
ודורכת אותן כמו היו ענבים.
והיין היה יוצא כשני,
מתוק מאין כמוהו,
כטעם יסוריי.
הייתי,
הייתי חוסמת מאוויך,
מקהה אותם כשם היו ציפורני נמר.
ורעש הפצירה היה מסמר,
מוכר ואהוב,
כקול צעקותיי.
אך עיניך שלי הן,
מאוויך זורמים בעורקיי,
ואין לי דרך
להשחיז בה נשמתי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|