מגדל המים / אחרי זה |
בשניה, כתמיד.
ואני עלה צפצפה.
בשניה, כיעודי הטמא.
עוד כשתיל, חשקת בעלה בשרני וירוק.
אך מה לו,
ולטלפייך הדוקרניים?
הצמדתני בשרפך,
וטילטלנו הרוח.
ונחבטתי בך עד זב מתיקות.
ואונחתי
וחוררתי
וטומאתי
ושלכת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|