חלמתי שאת אותי מחבקת
הרגשתי איך נמס אני בין ידייך
שומע את קולך מנגינת אהבה
אני נשרף תמיד כשאת רחוקה

בין עשרות האנשים
חיפשתי אותך
גרוני חנוק,זועק לליטופך
אך זה לא היה שם

הדמעות נשרו כמו תמיד
יוצרות נהר מלוח משל עצמן
רק את תעצרי את השצף
אבל את לא היית,סכר לא בנית

ויש עוד אבק על הלב הרועד
פחם שחור,שלג לבן ואהבה אדומה
ושוב חשתי אותך קרובה
נשמתי אותך אליי,ריח של חלום

את תמיד מתנפצת מתוכי
ואני תמיד רואה שבילים ללא סוף
ואז שוב הרגשתי את ידך בגבי
הסתובבתי,רעדתי כמעט חייכתי

ואז ראיתי אין שם איש
גם לא את,גם לא את.