דמעה של שעווה שוב זולגת על פנים של קטיפה
היא מפלסת את דרכה כמו טיפה של תמימות שאבדה
מתנפצת על גבי זכרונות מהולים באכזבה
והלב מרגיש שוב רגשות אבל לא של אהבה

שתי עיניים של זכוכית מגוללות סיפור של כאב
מסתירות בתוכן דמות של לב שאוהב
להבה נצחית של רגש בתוך גוף רעב
חיים בצל של פעם מתירה אותי לא שליו

בראש אטום מהרהר במחשבות ללא הסבר
והתחושות שבבטן אותי מנחות כיצד להתגבר
האשמה את פני ורוחי שורפת ללא הכר
ודמעה של שעווה שזולגת מחפשת עתיד אחר

המילים שבפה מחווירות לעומת הרגש שמלבלב
מפחד מהפחד מהבדידות מהצער של הכאב
פי נפער אך הקול נבלע בצעקות של הלב
מרגיש מוכן להגיד ולהודות אני אוהב