פיסות של כאב מתעקלות עם סיבוב
המוביל לשביל אכזבה
נותרות ומותירות סימני שאלות
ללא הרבה מילים ומעט אהבה

הן חודרות משביטות
לאחר מכן מרפות
אותם ארבע פצעים שלפתע נפארים
פוגע-נוגע-עוצר.
מעיר מסיוט שמתחיל מלחמה
עוצר נשימה

פיסות של כאב מתעופפות למרומים
נאחזים
לא מרפים
תופסים
ומושכים
שמי הכאב ענני האמת
לאן הלכו ילדי התקווה?

יש איזו דאגה שזקוקה לנחמה
היא לא הולכת  רק דועכת
מקפידה לנגוע ולהשביט כל שמחה
פיסה של כאב שלא עולה למרומים

ואני תופסת כנפיים פורסת ידיים
קופצת נופלת זה נגמר.