|
דמעה של שעווה שוב זולגת על פנים של קטיפה
היא מפלסת את דרכה כמו טיפה של תמימות שאבדה
מתנפצת על גבי זכרונות מהולים באכזבה
והלב מרגיש שוב רגשות אבל לא של אהבה
שתי עיניים של זכוכית מגוללות סיפור של כאב
מסתירות בתוכן דמות של לב שאוהב
להבה נצחית של רגש בתוך גוף רעב
חיים בצל של פעם מתירה אותי לא שליו
בראש אטום מהרהר במחשבות ללא הסבר
והתחושות שבבטן אותי מנחות כיצד להתגבר
האשמה את פני ורוחי שורפת ללא הכר
ודמעה של שעווה שזולגת מחפשת עתיד אחר
המילים שבפה מחווירות לעומת הרגש שמלבלב
מפחד מהפחד מהבדידות מהצער של הכאב
פי נפער אך הקול נבלע בצעקות של הלב
מרגיש מוכן להגיד ולהודות אני אוהב |
|
|
היי! אתה! כן
אתה! זה שפעם
אמר שלפעמים
כשמשעמם לו הם
שם את הסמן של
העכבר, כן, זה
בצורת היד, באף
של האישה האדומה
למעלה! כן, אני
מדבר אלייך!
אתה מנ- מנ -
מניאק!
מאז אני מכור.
אינדיבידואליסט
בדיוק כמו כל
אחד אחר, משתגע
מההתמכרות
החדשה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.