הכנסת שינסה מותניה והחליטה:
"הכנסת רואה במתחם שרונה אתר בעל חשיבות היסטורית ואדריכלית
מהמעלה הראשונה, שבו ציוני דרך חשובים הן בתולדות ההתיישבות
בארץ ישראל והן בתולדות המדינה. הכנסת קוראת למועצה הארצית
לתכנון ולבנייה לנהוג במשנה זהירות בקבלת ההחלטות, ולפעול
בדרך שתמנע נזקים בלתי הפיכים למתחם ההיסטורי ותשמרו".
קראתי והזדעזעתי. "לא יעלה על הדעת", לחש לי הקול הפנימי, "כי
יהרסו ציון דרך חשוב בתולדות ההתיישבות (הטמפלרית) בשביל שני
נתיבי תחבורה בכניסה המרכזית לתל אביב."
בטרם נרגעתי, קראתי טרוניות קשות על קריית הממשלה ההולכת
ונבנית בתל אביב. "זה יגרום לפקקים נוראים ברחוב קפלן
וביציאות מנתיבי איילון בצומת השלום", אמרו המקטרגים, "וכאשר
יבנה אדון עזריאלי את המגדל השלישי", הוסיפו ואמרו, "לא ניתן
יהיה להיכנס לתל אביב ברכב פרטי."
הזעזוע גבר. "צריך לבטל את היתר הבנייה של המגדל השלישי", צרח
הקול הפנימי, "ולהרוס מיד את הבניין החדש של משרדי הממשלה
בצומת קפלן ודרך פתח תקווה."
בלילה נדדה שנתי, וראיתי בדמיוני כיצד הכנסת שלי מחוקקת חוק
לשחזור בתי הטמפלרים, והפיכת רחוב קפלן למדרחוב עם עצים
ירוקים עתירי ציפורים מצייצות. מגדלי עזריאלי נהרסים במצוות
המחוקק הנאור, ועיריית תל אביב מחזירה לשם את מכוניות האשפה
שחנו שם עד לפני כמה שנים. הממשלה משפצת את עשרות הצריפים
שבנה הנציב העליון, והופכת אותם למוזיאון של תולדות ההתיישבות
הגרמנית בארץ ישראל.
נרדמתי באשמורת השלישית.
