"משוחררים!" הצהיר הצעיר בגאון.
נדמה לכם - חשבתי.
הצבא יאחז בכם בטפריו עוד ימים רבים. אם לא בחובה, אז במילואים
של החסר. ולו יתן ונבואת מלחמה זו - שקר היא, אזי צילוקי
הדורות לא יתקונו.
אביא לכם מכתביו לא מכבר של חייל צעיר, כבן 19, ימים ספורים
לאחר שקיבל צל"ש:
אם אשכחך מולדת-
-----------------------
תשכח ימיני. שהרי שמאלי כבר קטועה עקב טעות באימונים.
קטוע - אתייצב איתן.
כי דגלי עימי, ועם שלם צועק מאחוריי "היה חזק!" ואיכה אוכל לו?
גבר גיבור גובר על יצרו. ובין כה גם זה הלך לו בפיצוץ לעולמו.
קטוע, מסורס - לא אפחד.
תמונת אבי, בבלוריתו המתנפנפת ובמדיו המגוהצים, ניבטת אליי
מיומני.
אבא, אני משתדל להמשיך בדרכך. אך לעולם לא אגיע לשיעור קומתך.
בעיקר כי כיסא הגלגלים נמוך למדיי. וגם איני רווה נחת משערי
המדולל.
קטוע, מסורס, מקריח, נכה - לא אסוג.
אך אייחל לזרועות אהובה. גם אם לא אוכל להשיב לה אהבה, כי ליבי
בכפי שותת דם.
קטוע, מסורס, מקריח, נכה, גוסס - לא אירא רע.
כי כבר עדיף לי גיא צלמוות על פני כיבוש היצר, לא לדעת לעולם
בחורה וחיי בדידות או תלות בעזרה.