בקצה חוט המחשבה
מתקדרת המילה
תולעת פועמת על
קרס לא נראה,
המושלך אל תוך
מימיו המכוכבים
של לילה קדום.
זמן רב חלף
מאז נטשת
את חוף המבטחים
ויצאת למסע.
עינך עודנה דרוכה
להבזק סנפיר.
מבטך נעוץ
במעבה חשכה,
מסומר מציפיה.
זהו זמן צייד.
השעות אינן נוקפות בו.
זה מכבר איבדת
את ההגאי.
ספינתך שיכורה,
נעה בעצלתון
בים חבוט, ספוג חבורות.
עוד רגע יישמט ראשך
על החרטום.
בצליפת קליד
תוטל לפתע
אל עין הסערה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.