מתפתל במלכודת,
כמו חיה מחוצה,
בין עצב לחוזק,
בין נשיקה לסתירה.
מצטופפים העלים,
נופלים כגושים,
מצמרות העצים.
ואתה עוד מתפתל,
שונא את האמת,
נאחז בקרעי בד,
קרע של העבר אתה לופת.
בקו דק, של החיים,
בדרך לא דרך,
דקה כורידים.
לא תפנה מבט,
לא תשקוט מעט,
תיתן ללהט המלכודת,
לגבור,
ואין איך לחזור.
ואתה עוד מתפתל,
שונא את האמת,
נאחז בקרעי בד,
קרע של העבר אתה לפות.
והסכנה מלטפת,
כל כך רגישה,
יודע שזה שקר,
אך היא כל כך מרגיעה.
שתבחר ברע בדמות כאב,
מחודדי שיניים, אל תוך הלב,
שינייך ינסו לאחז בזמן,
המלכודת לוחשת, 'החושך זה כאן'.

וזה כבר אחרי הברירה,
עכשיו אין עוד בחירה,
כל מה שליטף,
כעת, חדר בשר,
בציפורניה של האנושיות,
נשארה רק דמעה,
בדמות רכות.