אני רועדת,
אני לא יודעת אם מקור או מפחד...
הקור הוביל פחד,
הפחד הוביל קור...

מחר יכול להיות הסוף,
או אולי מחרתיים...
אינני יודעת,
אולי עדיף שאעצום כבר עכשיו עיניים?
אמנע סבל...
אמנע כאב...
פחד, מחשבות, תהיות, חששות...
הכל יימנע על ידי עצימת עיניים מ-ו-ח-ל-ט-ת...

אי הידיעה, השקט, האיום, המילים שחודרות...
רק שהמבט המאיים בלתי נראה,
פרצוף שקוף שעומד מולי,
מחדיר לי את הסכין האנטי ראליסטית...
ואני מרגישה את עצמי בתוך מדממת,
מדממת מפחד...
אולי אני חולמת?
שמישהו יצבוט אותי,
כי אני מרגישה בתוך סיוט,
רק שהוא מרגיש כ"כ אמיתי,
משהו שהוא כ"כ לא אני...

מה אני עושה בסרט האימה הזה?
מקווה שאני לא הדמות הראשית-
קורבן חסר ישע שסופו המר
על איזה עץ תלוי ומנופץ מורידייו...
אני מקווה שגם מחר,
הדם ימשיך לזרום בעורקיי...
אני מקווה שמחר אוכל למחוק פחד
למרות שאני תקועה באי- הידיעה
אני מקווה שאוכל
לנשום אוויר חיים,
אם אהיה קיימת-
ב...מ..ח...ר...