איך פתאום שוב כמו שידור חוזר,
ראיתי אותך...כמו אז בשידור החי,
ולא דמיינתי שאצטרך להעלות זכרונות
והנה שוב באותו מקום שהגורל הפגיש ביננו
פעם היו אלה מבטי סקרנות ורצון להכיר,
עכשיו עומדים ומתעלמים עם רצון להדחיק...
ואני חייכתי לכל עבר,
אבל בפנים לא ידעת איך אני נשברת...
אבל לפחות... בטעות הסתכלת,
ומבט הגנבת...
מבט שנאה, מבט טינה,
מבט של רצח בעיניים...
וכן, המבט הזה רצח את תקוותיי...
והדמעות התאפקו שלא לפרוץ מתוך עיניי...
עיניים כואבות שהסתכלו עלייך
עובר שם מולי, ואולי בפעם האחרונה...
צועד לך עם ההליכה המשונה הזאת...
אני עמדתי וניסיתי לא ליפול,
וזאת לא השפעת האלכוהול...
כי הכאב שיכר אותי מכלתחילה,
ואני רק רציתי לבקש מחילה...
ועל מה? על כלום...
הלב שלי עייף, הוא רדום...
ואני נשארתי שם לוחשת את שימך,
כי יודעת שתהיה טעות לקרוא בקול...
וממילא אם תשמע לא תקשיב
ותמשיך להעלם...
תמשיך להעלם אל תוך החשכה...