וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹּקֶר, וכִּכְלוֹת מְלַאכְתּוֹ -
בְּרֶגַע דַּל שֶׁל שִׁעֲמוּם,
בְּדִיחוּת הַדַּעַת אוֹ אוּלַי
רַק הֶרֶף עַיִן שֶׁל נִמְנוּם -
בָּרָא הָאֵל אֶת הָאָדָם.

נָטַע בּוֹ אֱמוּנָה וּמַחְשָׁבוֹת סוֹטוֹת;
לִמֵּד אוֹתוֹ מִצְווֹת גְּדוֹלוֹת וַעֲבֵרוֹת קַלּוֹת;
הֶרְאָה לוֹ דֶּרֶך הַיָּשָׁר וּמְסִלּוֹת עֲקַלְקַלּוֹת.

וְהָאָדָם, יְצִיר תַּעְתּוּעִים,
בָּנָה בָּמוֹת לִזְבֹּחַ, מִקְוָאוֹת לְהִטַּהֵר בָּן;
מוֹעֲדִים קָבַע לְתַעֲנִית הַגּוּף וְיִסּוּרֵי הַנְּשָׁמָה;
חָקַק פְּסוּקִים בַּסֶּלַע לִשְׁבוּעָה וּתְהִלָּה
וְתַחֲנוּנִים.
וְאַחֲרֵי כָּל זֹאת, עֲדַיִן הוּא חָרֵד לֶאֱלֹהִים.

וַיְהִי עֶרֶב, שֶׁמֶשׁ רַד,
מֶמְשֶׁלֶת לַיִל, כּוֹכָבִים רַכִּים בְּנֵי יוֹם יוֹמַיִם
נִדְלְקוּ בְּרוֹם שָׁמַיִם.

וַיְהִי בֹּקֶר, אֱלֹהִים נֵעוֹר וְקָם,
מָחָה קוּרֵי שֵׁנָה מֵעַפְעָפָּיו; אָכֵן חֲלוֹם מוּזָר -
הָיָה אוֹ לֹא הָיָה, אָדָם?


אוקטובר 2006