לא אוכל להראות לך את ארצי-
את כל פינות החמד
וערי החוף המתנשאות
וצוקים רמים של נביאי הזעם
ואתרי קדושה הומים
(קדושה היא לעיתים ממני והלאה)
ושמחות בכיכרות
והרכבת לחיפה,
כי אהיה שם אבודה.
נוכל לחוג במעגלים
סביב אובדן זהותי
מעגלים מייאשים ואין סופיים.
נוכל להתרוצץ ברחובות
ולזעוק בקול שבר גדול
"היכן את ארצי מולדתי, המובטחת לי מלידה!"
ונוכל גם לשמוע דממה כתשובה.
נוכל להתפלל יחדיו לאלוהי האבות
באחד ממאות בתי הכנסת בערים נידחות
ונוכל לבנות איש שלג
מהתקוות הקפואות שלא יפשירו
ונוכל לשחק תופסת
בגן האבוד של ילדותנו.
אך לא אוכל להראות לך את ארצי,
כי עדיין לא מצאתיה.