את עומדת מולי לבושה בלבן
מזכירה לי מלאך מאיזה ציר שראיתי
כל כך עדינה וכל כך אמיתית

אני שולח יד ללטף את פנייך
אך את כבר אינך ולמולי התקרה
שוב נרדם ורואה את דמותך
עטופה בשנלת תחרה, מביטה לעברי
את לוחשת ושפתיך מתעגלות לנשיקה

ידי כבר נשלחת לאיבר הזקוף
אני טופס, מלטף, ומחייך אל פניך

אבל אז משתנה התמונה
ומחזה ביעותים נגלה מלפני
דמותך הטהורה, הצחורה
שסועה לגזרים
ואדום כמו בסרט של טרנטינו
נשפך מכל עבר

ידך הקטנה מושטת קדימה
ועיניך מתחננות לעזרה
תולעים וזבובים עוטפים את גופך כשמיכה
בשעה שיד נעלמת משילה את עורך
את נראת כמו פגר חיה שראיתי בשוק בבוליביה

אני מקיץ בבהלה ובקושי נושם
זעה קרה מחסה את גופי
עוד כמה שניות וחוזר למציאות
ורואה שעוד עומד ויד עודה מחזיקה
ואז בלי מחשבה ממשיך וגומר
את המלאכה