יש איזה אחד, או יותר נכון היה איזה אחד, שגר באיזה חור בדרום
ת"א. הוא כבר בן 25 ועדיין גר עם ההורים. הוא אף-פעם לא הבין
למה הוא נוטה למצבי-רוח, פעם עצוב, פעם שמח, פעם עצבני ופעם
רגוע, אבל לרוב בדיכאון, עד ששמע על "אפקט הפרפר", או משהו
כזה. פרפר שנמצא עכשיו ביפן ומנפנף בכנפיים גורם לו לסערת
רגשות. הוא לא כל-כך האמין בזה שיצור כל-כך קטן גורם לכאלה
בעיות אצלו אבל הוא לא מצא הסבר טוב יותר, וכיוון שהוא לא שלט
במצבי-רוח שלו הוא הצליח לראות בזה הגיון. הוא היה מסתכל על
אנשים, שנמצאים באותו מצב כמוהו, פחות או יותר, וראה שהם
מאושרים תמיד (או לפחות עשו הצגה כדי שלא ידעו על הבעיות
שלהם), והבין שהקללה הכי גדולה שהכתה בו היא המודעות העצמית.
אנשים פשוט לא מבינים את המצב שלהם כמוהו. הוא ניסה כל מיני
סוגים של עבודות ותמיד היה מתפטר, היה קונה מכוניות שהיו
מתקלקלות כשהן בידיים שלו וכל דבר לא היה מצליח לו. הוא בעצם
רצה להיות די.ג'יי., והוא גם היה, אבל מכר את המכשירים שלו
בגלל חובות. היה לו תחביב להסתכל על גגות של בתים ולחשב כמה
זמן יקח לו ליפול, עד שיום אחד הוא לא היה בטוח בעצמו. הוא עלה
לגג והפעיל את הסטופר. היה כתוב בעיתון שהשעון שלו רץ כשמצאו
אותו, אפילו זה לא הלך לו.