היו הולכין ומשוחחין
השכל והמזל
אומר השכל למזל:
שפר עלי גורלי
שעושה אני הכול במחשבה.
משיב לו המזל:
ואני כשמי בר-מזל
כל שעושה הצלחה הוא.

וכך מתוכחין ומתוכחין
מי העדיפות לו.

עייפו ורצו לנום תנומתם
ואין בית מחסה בכל האופק.
אומר השכל בא נלין לצד הדרך
משיב לו המזל מוטב נישן
באמצעו של כביש.
והשכל מנסה בדברי כיבושין
להניעו מלשכב במרכז הכביש
שמע יבוא הטרומביל וידרסם.

לא צלחו הדיבורים וכל אחד
עיקש לאחוז בדעתו.
פנו לישון
השכל בתבונתו הלך לישון לצד הדרך
ואילו המזל נשכב באמצעה.

נרדמו
ולפתע מגיעה משאית אדירה
אצה במהירות עלי כביש
ראה הנהג כי מאן דהו  על הכביש ישן
הסיט כגלגל ההגה ועלה על צד הדרך.

מסקנה....


                                                  י.ר